חלק ב- מניפסטים

שלום לכולם. כפי שהבטחתי, אני מביאה בפניכם סדרה חדשה של כתבות העוסקות באמנות יהודית עכשווית.

וכפי שכבר כתבתי, זה לא יהיה קל. רק לקחת כל מילה בעצמה זה מבצע חילוץ גדול. להגדיר מהי אמנות זה כמו להגדיר מהי אהבה (אמרה נורית סרקיס-בנק אוצרת ראשית במוזיאון לאמנות יהודית בהיכל שלמה בירושלים במסגרת הביאנלה שעוד מעט אספר עליה), מהי יהדות אני אפילו לא מתיימרת להגדיר.. ואמנות עכשווית שהיא גם יהודית.. התעייפתי. 

**

במסגרת הפרק הנוכחי אציג כמה טקסטים שכתבתי בשנתיים האחרונות, לטקסטים הנ"ל קראתי מניפסטים (מנשרים בעברית), משום שהייתי רוצה שיראו אותם ככאלה. למי שמכיר קצת את ההיסטוריה של האמנות המערבית בשלהי המאה ה19- תחילת המאה ה20, וודאי יודע את השימוש הפוליטי-חברתי של אותם "מנשרים" במסגרת תנועות אמנותיות- חברתיות שקמו השכם והערב באותה תקופה (ומי שלא- אשלח אתכם לקרוא את הסדרה המעולה של האוניברסיטה הפתוחה 'אמנות בעידן המודרני').  אהבתי את הרצינות שבה התייחסו אותם אמנים ליצירותיהם. הייתה בזה תקווה שהאמנות היא בעלת השפעה על החברה. לצערי היום, לאמנות החזותית השפעה מצומצמת על הקהל הרחב שמכיר בעיקר את וואנגוך שפעל בסוף המאה ה18, ואת פיקאסו מתחילת המאה ה20. מה שבטוח שהם כבר לא עכשווים (לא במובן שיצירותיהם לא רלוונטיות, אלא במובן שהם לא יוצרים עכשווים). 

ואם לא השתכנעתם, תעשו השוואה עם עולם האמנות בתחום המוזיקה, שמרוב שהוא חלק מהחיים הוא כבר לא נקרא אמנות (וזו אולי ההצלחה שלו). ראו כמה כולנו מכירים יוצרים עכשווים, מפורסמים יותר או פחות, עד כמה התקשורת נותנת להם מקום, וכמה היצירה שלהם פוריה וחשופה. האם תוכלו למנות לי שמות של יוצרים חזותיים (מכל מדיה שהיא) עכשווים? 

במניפסטים אותם אביא בהמשך, יש בעיקר הצהרת כוונות. היא נובעת מבלבול שאני מרגישה מהמפגש עם האמנות העכשווית. לאמנות העכשווית אין כללים. אחותה הפוסט מודרנית הגדולה שברה לה אותם. כעת אין מי שיאמר מה יעשה ומה לא יעשה, הכל מותר. 

הרקע לכתיבת המניפסטים נבע מתוך רצון ליצור שוב כללים חדשים באמנות. לחזור למה שחסר לי כל כך והוא לדבר שוב עם הקהל ובעיקר, לדבר אמת. 

אם יש משהו שהיהדות יודעת לעשות היטב זה לקבוע כללים. 

** 

לפני יומיים ביקרתי בביאנלה לאמנות יהודית עכשווית. וואלה, לא ידעתי שהיא קיימת, והופתעתי לגלות אנשים רבים הרואים צורך לשים  את שלושת האייקונים האלה בשורה אחת ולנסות לראות מה יקרה. בפוסט זה ופוסטים הבאים אדבר על המשמעות של ביאנלה זו, ארשום קצת חוויות ואציג בפניכם אמן מקסים שפגשתי במסגרת יום עיון מיוחד למורי מגמת האמנות בביאנלה בירושלים. 

**

הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית

אירוע אמנותי המתרחש אחת לשנתיים, במקור מתייחס לביאנלה הותיקה בונציה לאמנות עכשווית. את הביאנלה יזם והפיק רם עוזרי. רם כנראה הרגיש שהגיע הזמן ויצר את התשתית לשיח רב ממדי שכזה. 

**

האם אנחנו אנחנו- או מנסים להיות מישהו אחר?

*הצופה=האחר. לוינס. 

-

אמנות ויהדות- הילכו שניהם יחדיו? 

בחלק הבא באותו נושא, אביא כמה אמנים שמשתתפים (או שהיו צריכים להשתתף) בביאנלה לאמנות עכשווית, הילה קרבלניקוב, רועי מרגליות, שבמקרה אני מכירה אישית. יש למה לחכות  

- נאצור לנו כאן תערוכה קטנה שתנסה לספר את הסיפור של האמנות היהודית העכשווית. 

טוב, זה ממש מתיימר, אגדיר זאת כך. באמצעות היצירות שאעלה כאן, יעלו שאלות שעוסקות בסוגיות עליהם דיברנו עד כה. קצה דרך בניסיון לדבר אמנות יהודית. עכשווית.  

כך יותר טוב. 

חג שמח לכל בית ישראל. 

וכמחווה לאמנות יהודית- הפעם אין תמונות :)