עוברים דירה

שלום לכולם,
הבלוג עובר דירה. לא קל לו, כמו לכל אחד מכם. הוא מבולבל, לא בטוח בעצמו, ולא יודע איך יהיה לו במקום החדש.
גם אם לא מושלם פה, הוא כבר די התרגל. לצבע, למבנה, לכל התקלות שיש כאן, ואפילו לשכנים.
הוא לא רוצה לעזוב. כלומר הוא רוצה! הוא תמיד חלם על מקום משלו, על דרך עצמאית שתביא אותו לידי ביטוי,
ובכלל להרגיש שהוא במקום הראוי לו.. בסביבה מתאימה, בחברה תומכת, בצבעים נעימים ובהירים, ובמקום שבו יוכל לצמוח, להתפתח, ולהכיר המון אנשים חדשים, אבל עכשיו, כשהוא רגע לפני הוא קצת מפחד.. האם הצבע יתאים לו? האם המבנה החדש הוא נכון בשבילו? וזה באמת יהיה מה שרצה? ומה יקרה אם זה לא יהיה מתאים והוא ימצא את עצמו שוב, באותו המקום...

תורת התארים השלילית

תורת התארים השלילית בהשראת הרמב"ם 

אחרי חצי שנה מתוחה, בחיפוש אחר "אמנות יהודית" אותנטית, עכשווית, נכונה.. הבנתי דבר אחד. אין דבר כזה.
אין דבר כזה אמנות יהודית. לא בגלל שאין דבר כזה אמנות, או יהדות. אלא בגלל שהמושא גדול מהכלי. אין דבר כזה לנסות להכליל מונח כל כך רחב לתוך מושג כה מופשט. ואנו נאלצים לחתוך. בדימוי, או בתוכן.
כיוון שאנני רוצה לחתוך בתוכן, כי מי אני וכו'. אחתוך בצורה. ולכן, אין דבר כזה אמנות יהודית. ואז גם לא עכשווית.
כי זה מונח רחב. מידי. ואני לא יכולה להכיל בתוכו את הכל.

מן הון להון, קיבלתי החלטה שאם לא אוכל להגיד מהי אמנות יהודית, אולי אוכל להגיד מהי לא.
כשמאחורי הרמב"ם, הוגי דעות יוונים כמו אריסטו, ורבים שאינם מיודעי שם, אני הולכת על שיטת השלילה.
במקום להגיד- מהי אמנות יהודית, אני אגיד מהי לא אמנות יהודית. ומתוך הלאו נבין את ההן.
כי מה לא הרבה יותר קל להגיד ממה כן.

הנה למשל:
עגל הזהב הוא לא יהודי.  קל, לא?
לא בהכרח.

כדי להבין מה לא נחשב כאמנות יהודית, חשוב להבין את הצד השני. חשוב שלא ניקח את הפסולת של עולם האמנות. כי הרי, אמנות יהודית כשלעצמה לא נחשבת "אמנות" בשדה הכללי. אם כך- אמנות יהודית היא לא אמנות. וזה הלאו הראשון שאנחנו מוצאים.