tag:blogger.com,1999:blog-68768458463762362542024-03-18T20:45:14.646-07:00למה דווקא* LAMADAVKAבלוג על אמנות, עיצוב ותרבות.
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.comBlogger24125tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-51273593799570770812016-06-02T15:56:00.000-07:002016-06-02T15:56:14.868-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
אנשים חושבים שאמנות צריך לראות. אמנות היא בלתי נראית. אבל כשהיא קורית הכל מסביבה מתחיל להשתנות.<br />
<br />
NO IMAGE </div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-7273303514143790302015-10-01T16:27:00.002-07:002015-10-06T00:55:59.128-07:00הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית - חלק 2<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
עכשיו אפשר להתפנות לבחון את הביאנלה בעיניים ביקורתיות.<br />
עצם קיומה של הביאנלה היא כבר בגדר חידוש גדול, יש שיגידו ימות המשיח (אני) ועצם הפתיחה וההתעניינות היא חשובה ודרמטית.<br />
האמנית היקרה מהחלק הקודם ציינה בפני ששיקולי סגנון ומה בדיוק הדבר הזה מייצג עמדו לנגד עיניהם כשתהו האם ועד כמה להשתתף, אבל לפני שדנים באופי העבודה יש לציין את העובדה שעצם קיומה של התערוכה היא כבר התקדמות רבה. עצם הויכוח באיזה סגנון או אמירה צריכה הביאנלה להתמקד היא בדיוק תחילתה של מהפכה. ואם נלך רגע אחורה, אז לפני שלוש שנים לא היה פה כלום.<br />
<br />
יום אחד כתבתי בגוגל "אמנות יהודית עכשווית". ולא מצאתי דבר. אני מבטיחה. וחשבתי שאני גאון שעליתי על השם הזה, ופתחתי בלוג ל"אמנות יהודית עכשווית". אואה, ששון ושמחה. הרגשתי שעוד שניה יורים עלי, ואני לא יודעת אם זה מכיוון ההגמוניה הדתית או מכיוון ההגמוניה האמנותית, כך או כך, הבנתי שאם אני רוצה לרכוש לי ידידים, אני חייבת לשנות את השם ומהר, עלו כמה הצעות, ולבסוף נבחר השם החביב והלא מחייב "למה דווקא" שהוא קיצור של למה דווקא אמנות, שהוא קיצור של דמה דווקא אמנות יהודית, שהוא בעצם, ניסיון לעשות אמנות יהודית עכשווית, ואם יותר מזה, אז לעשות אותה טוב, ולא רק זה, אלא להמשיך את השושלת ולהיות חלק מהשרשרת האיכותית של אמנים נפלאים שהפכו אותנו למי שאנו היום. וכן. להיות יהודים.<br />
<br />
יש כאלה (הרב שרקי למשל) שאומרים שאי אפשר שהלכה תלך עם אמנות. פורת סלומון דיבר על זה בכתבה בהארץ בחודש האחרון, והסביר שם שאם יש מסגרת הלכתית מעליך, איך אפשר לתת לאמנות דרור? וזו הבעיה שהרבה מאוד אמנים נתקלים בה ונפגשים איתה מידי יום. בסופו של דבר, איך אפשר ליצור כשמסגרת החיים מעליך לא מאפשרת לך את זה.<br />
<br />
אמנות יהודית עכשווית הוא ביטוי שקשה לאמנים יהודים עכשווים לחיות איתו כי הוא מתייגת אותם כמשהו בעייתי מאוד עם הקשרים סימבוליים וחברתיים שלא בטוח, וכנראה שהם לא מעוניינים להתחבא מאחוריו. הם היו רוצים להיות אמנים רגילים. אז הם יוצרים כמו אמנים רגילים והם לא מבינים שכל מה שיפה בהם הולך לאיבוד בטשטוש הזה. גם הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית לוקה בתסמונת הזו ומנסה להידמות למגמות בולטות היום בעולם, מגמות אמריקאיות, פמיניסטיות,עכשוויות. ולמרות השיפור האדיר בהיקף התערוכה, בעומק שלה ובענין, היא עדיין לא חידוש עולמי. משום שיותר משהי אמנות יהודית עכשווית, היא אמנות עכשווית של יהודים. או יותר מדוייק. אמנות עכשווית בהשראת היהדות, וזה לא מאפשר לה להיות אמנות יהודית. כי כדי שהיא תהיה כזו היא צריכה להכיל יהודים שהם לא רק אמנים (למשל, שהרב שלי מבית הכנסת יבוא לראות אותה), או להכיל אמות מידה יהודיות (כמו ערכים מהמסורת היהודית) או לכל הפחות, לדבר בשפה של יהודים, ואחרי הכל, מי שיכנס לתערוכה יראה שהיא בסופו של דבר מדברת בשפה של אמנות. זהו נושא חשוב שאני אחזור עליו שוב ושוב, כי לדעתי זהו חומר הנפץ של היכולת לעשות אמנות יהודית. אם בכלל אפשר לעשות דבר כזה... (עוד נדון בזה). <br />
<br />
מהסתכלות בעבודות, כל עבודה כשלעצמה עדיין טובה, מעניינת. (רובם של הדברים שראיתי, ובהחלט ניכר שיפור רב ומחשבה רבה בהעמדה והבחירה של העבודות), אבל כמכלול, איזה אמירה אמנותית מתקבלת? <br />
בהקדמה לקטלוג של הביאנלה כותב רם עוזרי, יזם הביאנלה שהחוסר אמירה הוא מכוון, הוא מייצר פלורליזם תרבותי ומאפשר לכל אחד להגיד מהי היהדות בשבילו. אני חושבת שבשביל לייצר הד רציני וזעזוע בעולם האמנות (מה שלא יזיק לה בימים אלה) צריך לבוא עם אמירה סגנונית ברורה. כי להגיד הרבה זה כמו לא להגיד דבר.<br />
<br />
מי שרוצה לקרוא עוד על הביאנלה יכול להיכנס לאתר שלה: <a href="http://www.jerusalembiennale.org/">http://www.jerusalembiennale.org/</a><br />
והנה כתבה קצת יותר אינפורמטיבית, למי שרוצה להשלים מידע על הביאנלה <a href="http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001070655">http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001070655</a><br />
<br />
חשוב לציין שהכתבה שלי לא באה לתת דיווח מלא על האירוע אלא רק את הפרשנות החברתית-תרבותית שלי על המתרחש במטרה לזהות מגמות חדשות ולעודד את העשייה בנושא, באופן האישי שלי.<br />
<br />
הזריזות של הביאנלה והדיוק שלה אמנם ממצב אותה כשחקנית ראשונה בשוק האמנות היהודית העכשווית, אך חוסר האמירה הברורה שלה, ממקמת אותה כשחקנית משנה בלבד. קצת כמו אנחנו בסדר עם כל העולם, אבל איפה העוצמה שטמונה במסורת היהודית לשנות את העולם? ואיפה הניסיון לייצר סגנון אמנות שונה, פורץ דרך, מתריס ומתנגד לאמנות המקומית שכל כך לא יהודית (באופייה ובערכיה) ועושה משהו שלא קרה כאן מאז הזרמים המסעירים של המאה הקודמת. נדמה שההזדמנות לייצר משהו שונה הוחמצה על ידי מארגני ומשתתפי המיזם, ואולי, הם רק היו פה בשביל לסלול לנו את הדרך...<br />
<br />
<br />
<br />
לפני מספר ימים ראיתי עבודה מדהימה של אוריין אורן גלסטר.<br />
אורן- גלסטר יחד עם פורת סלומון ורונן יצחקי אצרו את אחת התערוכות בביאנלה הראשונה ב2013 והציגו בה את עבודותיהם. השבוע פגשתי אותה לצורך המחקר. הכי היה לי כיף שהיא היתה ממש נחמדה, ובכלל לא כמו שחושבים על אמניות עכשווית. והיא גם היתה ממש מעניינת. אני מקווה להקדיש לה פוסט מיוחד משלה כי היא באמת ראויה לזה.<br />
<br />
<a href="https://vimeo.com/83422884">https://vimeo.com/83422884</a><br />
<br />
בואו נדבר על העבודה הזאת ועל האמנית הזאת, שכפי שאמרתי לה, בכלל לא יודעת שהיא מייצרת פה משהו שונה וחדש. ועושה להבנתי את ההיסטוריה של העם שלה. היא פשוט עושה את עצמה.<br />
בניגוד למה שכתבתי על הביאנלה, בניסיון של האוצרים והאמנים להיות "שם", אני מרגישה שלמרות שאוריין מתכתבת עם אמנים עכשווים, היא לגמרי עושה את עצמה, ולמרות ההתכתבות הברורה היא אותנטית ואישית ועוצמתית.<br />
ההתכנסות שלה פנימה מוציאה את המקוריות שכל כך נחוצה כאן. באופן שבו היא מגישה את הדברים, בעיסוק שלה ובדרך שלה היא מייצרת סגנון חדש, סגנון שכשיבואו לו תלמידים ומושפעים הוא יקבל הד וביטוי.<br />
<br />
חשוב ללמוד ממנה.<br />
אם רוצים לייצר סגנון חדש לא מספיק להתבונן החוצה, ולהעתיק, יש חשיבות רבה גם להתבוננות פנימה וליצירה של דברים חדשים ומקוריים. הדרך לעשות את זה, כך למדתי מאוריין, היא להפסיק להקשיב לכל המתרחש, ולהתבונן פנימה. לעולם הפנימי שלנו, לדימויים שנחרטו בנו ולסגנון המיוחד שלנו, ולאט לאט להוציא אותו החוצה. יש פה דרך חדשה ליצור, וזו הדרך של הגדולים. ואנגוך אם תרצו, פיקאסו, פולוק, ושאר השמות המוכרים לכם. ההתבוננות פנימה מכנסת אותנו אבל היא לא משכיחה את החוץ. היא פשוט נותנת לו אינטרפטציה אחרת. הגוף שלנו סופג דימויים מהמרחב, ומתרגם אותם לתוך עולם הערכים שלו. העיבוד הזה מייצר את השפה החדשה שאנו רוצים ליצור ומאפשר לנו לדבר באופן שונה, כך שהדי אן איי שלנו מוטבע בתוך העבודה. כך היצירה שלנו נהיית אותנטית יותר וחדשה יותר ומתאימה לרוח הזמן, ולא מחמיצה את הזמן. החיבור לציר הפנימי שלנו הוא הדרך לעשות אמנות טובה, נועזת, חדשנית, ואני מקווה שאוריין ודומים לה (ואני) יפרצו החוצה ויעשו שמות בעולם האמנות, כי יש לה ולנו את כל הסיכויים לעשות זאת.<br />
<br />
<br />
בואו נדבר על הרצון לחזור לעיצוב, ולעשות את הדברים כמכלול שלם. כמו שהיה פעם, כשמונדריאן עשה שולחן, בית, וציור וראה בהם המחזה של אותו הדבר. גם כשאנו מדברים על יהדות, ועל חברה דתית, אנו מדברים על רעיון מאחד.<br />
<br />
הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית היא שלב שבדרך. שלב חשוב. מאפשר. אבל השלב הבא יהיה לחפש את הסגנון האמנותי הנכון, כזה שחיצוניותו יעיד על פנימיותו. הרי, כל הרעיון של היהדות הוא להאיר לעולם ולתת לו, ולא רק לקבל ממנו. ואם יש שוני ביהודי, הרי היא העבודה הפנימית שהיהודי עושה מהרגע שהוא קם בבוקר ועד שהוא מצחצח שיניים אזי חייבת להיות לו אמירה אמנותית בולטת. שונה. ייחודית. כפי שהוא ייחודי. אמירה שתחדש לעולם, ולא רק תיקח ממנו. סתם בשביל האיזון.<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-43916941353981438362015-10-01T07:06:00.001-07:002015-10-06T00:45:21.478-07:00הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית - ומסקנות על זהות מתפתחת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
<br />
"אם יש אמנות יהודית עכשווית היא צריכה להיאמר בשקט".<br />
את המשפט הזה אמרה לי אמנית יהודית עכשווית בעצמה. אמנית משום שהיא עושה אמנות. ולטעמי, היא עושה אותה היטב. יהודית- אם תרצה ואם לא תרצה היא כזו. ועכשווית- כי היא חיה. ויותר מזה- אם ג'וזף בויס הוא מקור ההשראה שלה, היא כנראה עכשווית יותר ממני. שעדיין תקועה בקוביזם.<br />
אז למה אני מדברת על זה?<br />
כי לפני יומיים יצאתי לראות את הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית בירושלים. דבר שעשיתי בעבר, ובאתי שוב כדי "לסמן וי". רק שהפעם הופתעתי לטובה. כנראה שהאמרה בנוגע לציפיות עדיין רלוונטית, אבל באמת, היה שם משהו שלא היה בפעם הקודמת, ואני ארצה לדבר עליו. אבל לפני שאכנס בכל העומק למה שהתרחש בתערוכה, אדבר קודם על עצם קיומה, על המקום שזה מציב אותה בשדה האמנות העכשווית בארץ, על בחירת השם ועל ההתמודדות איתה, ועל המאבק בשדה, כפי שבורדיה הסביר זאת, כמרוץ אחר ההון התרבותי המוחזק בכל שדה, ובמקרה שלנו שדה האמנות.<br />
<br />
שדה האמנות בישראל מנוהל כבר שנים על ידי גופים שמאל- חילוני- בורגני הגמוני ששולט במרחב האמנותי-עיצובי כבר שנים רבות. נחילים קטנים של השפעות חיצוניות מתחילות לחלחל פנימה, ועם הסדק הזה שצפוי להתרחב, ההגמוניה עשויה להתפרק. אך לפני שזה יקרה, יש לנו את הזכות לראות את התהליכים המרתקים שקורים בחברה, הכללית והדתית, וללמוד כמה דברים על שינויים חברתיים ופוליטים המתרחשים ממש מתחת לאפינו.<br />
<br />
אם בתחילת הדרך דיברנו על קונפליקט. כזה שלא מאפשר לאמנים דתיים לפעול במרחב משום שההגדרה "אמן דתי" לא מתקיימת באף שדה, חוץ מאשר בשדה שלו עצמו, אז כעת אנו מדברים על ניסיונות גדולים יותר למקם את ה"אמן הדתי" בשדה האמנות הישראלי העכשווי, ואפילו הבינלאומי. איך צריך להיראות האמן הזה? זאת שאלה מתבקשת, בהנחה שהסכמתם להגדרה הכללית הגורסת שיש כזה דבר אמן דתי. ואם יש אחד לפחות, דתי, המעוניין לעשות אמנות, הרי שיש דבר כזה אמן דתי, מעצם השתייכותו לזהות שלו עצמו.<br />
אז איך עושים אמנות דתית? איך קוראים לה? האם היא מובלעת של האמנות הכללית? שולית כפי ששפרבר מגדיר אותה? או נבואית כפי שהיינו מצפים מאנשים שבתוך אמונתם מצויה מציאות משיחית על טבעית... האם היא צריכה להיראות אחרת? או אולי להיעשות אחרת? או שמא האנשים שבתוכה יהיו נקיים מאגו ומהשפעות שליליות? ואולי ה"ייאוש" וה"טומאה" שמכרסמת באמנות הכללית תהיה דווקא מוארת, מחפשת אחר טהרה, ואופטימית כחלק ממערכת של אמונה בחיים, והרצון להיגאל ולהביא את העולם לשלום.<br />
דווקא "אנשי השלום" מייצגים אמנות מנוונת, המראה את הצדדים האפלים של העולם, שלא חי עם עצמו בשלום, והרי שלום הוא קודם כל שקט פנימי, רצון להיטיב, והבנה שכל החלקים שווים. יש מן ההדיפה של חלקים אחרים באמנות העכשווית כאמירה של חוסר שלום, ואולי, ואולי דווקא אמנים דתיים הם אלה שיקחו חלק במהפכה השקטה והלא כל כך שקטה שמתרחשת כאן על פני האדמה, בניסיון להביא אמנות אחרת. בשלה יותר, שלמה יותר, נכונה יותר לאנשים ולעולם.<br />
<br />
<br />
שנים רבות מנסים האמנים להביא משהו אותנטי, חי, חומרי, אבל עם רוח, וכזה שחוזר אחורה, משהו חייתי, טקסי, דתי!!!<br />
זהו משאת נפשו של כל אמן. לתת חוויה כוללת לאמנות שלו, לשכנע, להיות חלק ממערכת ולהביא את הצופים שלו לתחושה עילאית ואמיתית. כזו שתיגע בצופה, תעורר בו השראה ותדבר אליו. מה אם לא חוויה דתית-מיסטית שמבקשת את אותם דברים כדי לבטא תחושה פנימית. כל אדם דתי, גם הרחוק מאמנות שנות אור, יודע את הדבר הזה ומבין את המשמעות של זה. כל ילד דתי יודע לדקלם עושה שלום במרומיו, ויודע להאמין שבית המקדש ירד מהשמים, ואליו ובתוכו יתפללו כל אנשי העולם, ירגישו את אלוהים ויתחברו אליו. הרי זה אוטופי. הרי זו החוויה של עולם האמנות. ואם פעם הסתפקו בבד ובשמן, הרי שהיום משתמשים בשאר החושים, ואין אמצעי שאינו קדוש כדי לקדש את המטרה. אני כאן כדי להרגיז את גדעון עפרת. ואת כל מי שכתב שאמנות דתית לא יכולה להתקיים. ואני אומרת את זה בביטחון מפני שאני יודעת שהוא יאהב אותי. אני גדלתי כדתיה, אבל חונכתי לאמנות חילונית. שהרי, לא היתה דרך אחרת בשנות ה80 ללמוד אמנות. בתיכון סגרנו את הדלת, כדי שלא יראו את התמונות ה"גסות" שאנחנו רואים במגמה, והמורה לאמנות תמיד היה קצת שונה, אחר, אאוטסיידר, בגיל 18.5 כבר ספגתי שנקר, ובגיל 15 הסתובבתי בתל אביב בתשוקה להיות חופשיה. אני אומרת את הדברים כי אני יודעת שביהדות הדתית מסתתר סוד גדול, ולאף אחד, אפילו לי, אין את האומץ לפתוח אותו ולממש את החזון.<br />
<br />
לפני כ8 שנים יזמתי ערב, שהיה הראשון בסדרה, בשם "האם יש דבר כזה אדריכלות יהודית"? נדמה שבכל פעם שבו אנו עוסקים בחומר אנחנו מתקפלים. זזים באי נוחות בכיסא, ולא מסוגלים להגיד- אני יוצר יהודי. כי היצירה היא החיים? כי הפסל? כי מה? כי למה אין יצירה יהודית? ולמה לקשט זה עוול?<br />
<br />
הערב היה תחושה דתית- מסטית חזקה שהתעוררה אצלי באותה שנה, והרגשתי צורך לשתף אותה. הבנה עמוקה שאין טעם לצום עוד. שהסיפור נגמר. שמי שרוצה שיבנה, ושאם רוצים לבנות צריך להחליט על סגנון, ושעם כל הכבוד לבית המקדש השני שהיה מאוד יפה והכל, זה היה ממש מזמן, ולגמר יצא מהאופנה, ואחרי הכל, הורדוס בנה אותו והורדוס היה טעם די קלאסי ומיושן. אז עם כל הכבוד, לא רואה שום טעם בלעצב בית מקדש עם עמודים יוונים. אבל היה לי ברור שצריך לבנות אותו, וצריך להתחיל לדבר על הנושא. טיפשי מצידי לצום כשאפשר לעשות דברים.<br />
<br />
אז היום אני לא צמה. תקראו לי חילונית. או פוסט- דתית. אבל האמונה שלי אומרת שאין טעם במחוות גלותיות שמשאירות אותנו מאחור, וצום, הוא בהחלט אמירה גלותית.<br />
<br />
הדיבור על בית המקדש, בסוכות, אולי יפתיע אתכם. אבל מצד שני, על רקע המהומות בהר הבית הוא דווקא מאוד אקטואלי. אין יהודי שלא חולם על בניית המקדש, (יש, אבל יהודי דתי עושה זאת מספר פעמים ביום בתפילה ובברכה) ובסופו של דבר, זה תשתית האמונה היהודית- דתית. בעוד זרמים יהודים חילוניים, משכו החוצה מהיהדות, זרמים דתיים אימצו את היהדות ודבקו בה. אם אין דבר כזה אמנות יהודית, אז אין דבר כזה יהדות, כי אם יש דרך יהודית, חייבת להיות לה דרך ביטוי באמנות. זה כבד. זה מעיק. אבל זה חייב לקרות. ואם מבין שתי הקבוצות קבוצה אחת בחרה להשתיק את הקול היהודי, והשניה בחרה לקרוא לה בשמו, הרי שיש באחריותה לייצר אמנות שתייצג אותה. כי די כבר בלי אמנות. זה משעמם. וזה באמת, בורח מהחיים עצמם. מפחיד, מרגש, מסעיר, מלא ברגש, באמונה ובאהבה. </div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-84225436793868540212015-02-06T02:37:00.003-08:002015-02-06T04:18:58.188-08:00עוברים דירה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
שלום לכולם,<br />
הבלוג עובר דירה. לא קל לו, כמו לכל אחד מכם. הוא מבולבל, לא בטוח בעצמו, ולא יודע איך יהיה לו במקום החדש.<br />
גם אם לא מושלם פה, הוא כבר די התרגל. לצבע, למבנה, לכל התקלות שיש כאן, ואפילו לשכנים.<br />
הוא לא רוצה לעזוב. כלומר הוא רוצה! הוא תמיד חלם על מקום משלו, על דרך עצמאית שתביא אותו לידי ביטוי,<br />
ובכלל להרגיש שהוא במקום הראוי לו.. בסביבה מתאימה, בחברה תומכת, בצבעים נעימים ובהירים, ובמקום שבו יוכל לצמוח, להתפתח, ולהכיר המון אנשים חדשים, אבל עכשיו, כשהוא רגע לפני הוא קצת מפחד.. האם הצבע יתאים לו? האם המבנה החדש הוא נכון בשבילו? וזה באמת יהיה מה שרצה? ומה יקרה אם זה לא יהיה מתאים והוא ימצא את עצמו שוב, באותו המקום...<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjBLFBSRMf91nelg2oOYlWr6AOtaVOOy9JZYVWqkehgWIbokqakmn7u1jKjNqcYNEI9m0oHC6SI32_JL63gcFewaxG9AcyrEzrKKo5-U4S2h_7AoPgorUDB9SFrHpW9ekph8dtTXMBpaY_A/s1600/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92+%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8+%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjBLFBSRMf91nelg2oOYlWr6AOtaVOOy9JZYVWqkehgWIbokqakmn7u1jKjNqcYNEI9m0oHC6SI32_JL63gcFewaxG9AcyrEzrKKo5-U4S2h_7AoPgorUDB9SFrHpW9ekph8dtTXMBpaY_A/s1600/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92+%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%A8+%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+2.jpg" height="281" width="640" /></a></div>
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-19644618764826751072015-02-06T02:29:00.003-08:002015-02-06T02:29:54.813-08:00תורת התארים השלילית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="background-color: #e6e5e1; color: #423f3d; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 13px; line-height: 19.5px; text-align: start;">תורת התארים השלילית בהשראת הרמב"ם </span><br />
<br />
אחרי חצי שנה מתוחה, בחיפוש אחר "אמנות יהודית" אותנטית, עכשווית, נכונה.. הבנתי דבר אחד. אין דבר כזה.<br />
אין דבר כזה אמנות יהודית. לא בגלל שאין דבר כזה אמנות, או יהדות. אלא בגלל שהמושא גדול מהכלי. אין דבר כזה לנסות להכליל מונח כל כך רחב לתוך מושג כה מופשט. ואנו נאלצים לחתוך. בדימוי, או בתוכן.<br />
כיוון שאנני רוצה לחתוך בתוכן, כי מי אני וכו'. אחתוך בצורה. ולכן, אין דבר כזה אמנות יהודית. ואז גם לא עכשווית.<br />
כי זה מונח רחב. מידי. ואני לא יכולה להכיל בתוכו את הכל.<br />
<br />
מן הון להון, קיבלתי החלטה שאם לא אוכל להגיד מהי אמנות יהודית, אולי אוכל להגיד מהי לא.<br />
כשמאחורי הרמב"ם, הוגי דעות יוונים כמו אריסטו, ורבים שאינם מיודעי שם, אני הולכת על שיטת השלילה.<br />
במקום להגיד- מהי אמנות יהודית, אני אגיד מהי <u>לא</u> אמנות יהודית. ומתוך הלאו נבין את ההן.<br />
כי מה לא הרבה יותר קל להגיד ממה כן.<br />
<br />
הנה למשל:<br />
עגל הזהב הוא <b>לא</b> יהודי. קל, לא?<br />
לא בהכרח.<br />
<br />
כדי להבין מה לא נחשב כאמנות יהודית, חשוב להבין את הצד השני. חשוב שלא ניקח את הפסולת של עולם האמנות. כי הרי, אמנות יהודית כשלעצמה לא נחשבת "אמנות" בשדה הכללי. אם כך- <u>אמנות יהודית היא לא אמנות</u>. וזה הלאו הראשון שאנחנו מוצאים.<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-75638594611517666462014-12-02T14:52:00.000-08:002014-12-02T14:57:40.521-08:00מה עם מדעי הרוח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
אני יושבת לי וכותבת את התזה. לקח לי 8 שעות להתיישב ולנקות את הראש בשביל לעשות אותה. אף אחד חוץ ממני ומכמה אמנים לא חושבים שזה בכלל חשוב. לכתוב עבודה על אמנות יהודית. הרי אין בכלל דבר כזה... אז למה לעסוק במקצוע כל כך מיותם ולא רווחי, ואפעס, גם לא ממש מעניין...<br />
גם אני למעשה חשבתי ככה כל היום, בחלקו הראשון הייתי עייפה. בחלקו השני ניקיתי את הבית. ובשלישי הייתי עסוקה בלחשוב איך להרוויח יותר כסף, כי מה לעשות, בתחומים האלה זה כבר לא עושה הרבה רוח... אין בזה יוקרה. אין מלגות ענק, וגם לא ספריה מפוארת. מצאתי איזה כמה ספרים מאובקים בספריה של בר אילן. אחר כך היה צריך לאכול משהו, וגם זה לקח זמן. אחרי זה חשבתי על כסף. מחשבה שלא ממש עזרה לי לשכוח מהכל ולשקוע בכתיבה. עד שבסוף זה קרה. הבית היה נקי, הבטן מלאה, לא הצלחתי לפתור את בעיות המדינה וגם לא את בעיותיי הכלכליות וברגע של הבנה התנתקתי מהכל וכתבתי. כתבתי על אמנים שרוצים לעשות ולא יכולים, על פערים היסטוריים בין תרבויות, ועל איך התגלגלנו לעם. עברתי על מצרים, ועל יוון, על בתי כנסת עתיקים בסוריה, והרגשתי מאושרת. איך כל זה התחבר לו למשהו אחד גדול ואצילי אצלי בדף, ואיך פתאום הדברים מתבהרים. דבר שחיכיתי לו כל הקיץ, כשישבתי שעות בספריה ובהיתי במסך הלבן, בין אזעקה לאזעקה. אל תוותרו על תזה.. היא מייסרת, מתסכלת, ומאיימת, אבל כשהיא באה- היא הכי מרגשת. היא מגבשת את עצמה תוך כדי כתיבה, רק הקפיצה למים היא המפחידה... <br />
ברגעים קשים אני נזכרת שיש לי שלושה אמנים נהדרים שנושפים לי בגב, וגם אם התזה שלי לא תהיה חשובה כל כך כמו מחקר רפואי חדש על איזה תרופה איזוטרית, או פיתוח טכנולוגי של עוד איזה טלפון (שיעשה אותנו חולים ויגרום לרופאים מהמשפט הקודם להמציא עוד תרופה שתרפא את המחלה שהטלפון עשה לנו) היא תעשה טוב לשלושת האמנים הנהדרים שאני עובדת איתם, כי אם משהו אצליהם השתנה, אז וודאי משהו קטן תרמתי לעולם. ואחרי הכל, היא תעשה טוב לי, שגם זה משהו בעולם. אם אצליח להבין למה כבר שנים אני כותבת למרות שבתוכי אני עוד רוצה לצייר...<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-85181017186846041572014-09-29T13:08:00.003-07:002014-11-10T04:25:46.730-08:00חווה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div align="right" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<b style="font-family: 'Times New Roman', serif;">הפיתוי</b><br />
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">ועוד עבודה נוספת של בולג. אהובה עלי במיוחד. מדובר ברישום מהיר של אשה הנשענת על קיר ומחזיקה בידה תפוח.</span></div>
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">אחת מתוך סדרה של עבודות גדולות ממדים, העוסקות בדמויות קשות, מתעתעות, מעוררות ספק. העבודות נעשות במהירות ובמריחות צבע מהירות על גבי הבד. בולג יוצר את הדמות שלו דרך גריעה בצבע כאילו היה חומר שהוא אוסף מתוך הבד. </span></div>
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">התוצאה מרהיבה ומעניינת, והדמויות ממש יוצאות מתוך התמונה, יחד עם קנה המידה האנושי של הדמויות (כמעט אחד לאחד) נוצרת חוויה שבה הדמות מביטה באופן ישיר אל הצופה, ולא מפחדת ממנה. היא נוכחת כמו עוד בנאדם בחדר ומייצרת איתו דיאלוג של שווה בין שווים. </span></div>
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-size: 13.5pt;"><br /></span>
<br />
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">חווה של נתנאל היא חווה מאתגרת. היא לא יפה מידי ולא מכוערת מידי, היא לא רגשנית מידי אבל גם לא לגמרי מאופקת. </span></div>
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">היא מצליחה איכשהוא להיות מאוד אנושית ויומיומית, כך שכל אדם פשוט יוכל להזדהות איתה. קצת כמו לקום עם שיער מבולגן בבוקר ולהיזכר שאנחנו בסך הכל בני אדם. לפעמים טיפשים. לפעמים עם טעויות. </span></div>
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;"><br /></span></div>
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">זה מזכיר לי מדרש ששמעתי עליו:</span></div>
<div dir="rtl">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;"><br /></span></div>
</div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #666666; font-family: "Adobe Hebrew","serif"; font-size: 12pt;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל"</span><span style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-size: 13.5pt;"><o:p></o:p></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<div dir="rtl">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">על הפסוק הזה יש מדרש בבראשית רבא.</span><br />
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">מדרש שעוסק בבגידה ופיתוי, ובהשלכות מרחיקות הלכת של הפרת האמון בין איש ואישה. מה שמעניין הוא שאנחנו רגילים לראות את הסיפור כבגידה באלוהים, אבל בראשית רבא מלמד אותנו שאולי החטא טמון דווקא בפיתוי שבו האישה נמצאת ובהשלכות החמורות שהיא גוררת עימה כשהיא בוגדת בבעלה. קריאה מחודשת במדרש מעוררת בי כמה תובנות חדשות:</span></div>
</div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 24pt; margin-bottom: 0cm; text-align: justify;">
<span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="color: #7f7f7f; font-family: "Guttman Keren"; font-size: 10pt;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>"לשואלת חומץ שנכנסה אצל אשתו של חבר. אטיה לה.. מה בעלך עושה עמך. אמרה לה. כל טוב הוא עושה עמי. חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה. אמרה לה. כל קוזמיקון שלו שם היא. ומבקש לישא אשה אחרת וליתן אותה לה, מה עשתה הושיטה ידה לתוכה. התחילו מנשכות אותה. כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחת. אמר לה. שמא באותה חבית נגעת. </span><b><span lang="HE" style="color: #c00000; font-family: "Guttman Keren"; font-size: 10pt;"> </span></b><span lang="HE" style="color: #7f7f7f; font-family: "Guttman Keren"; font-size: 10pt;">כך אמר הקב״ה לאדם הראשון. (בראשית ג׳) המן העץ אשר צוית־ך וגוי: ויאמר האדם וגו׳. (בראשית רבא י"ט) </span></div>
<table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" class="MsoNormalTable"><tbody>
<tr><td style="padding: 4.5pt;"></td></tr>
<tr><td style="padding: 3pt 4.5pt 4.5pt;"><br /></td></tr>
</tbody></table>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiY1MBU-ifwpUCVwVqoQRFLEbGfNjNiw8hueFNb27653akYRT29Yu9J0mt8N65XqMskdbR54O3G-jlT3IXLDrREvNuKG0l6eyAH2MzS9NA6X7onRBn_s7XDQiFRhmVNCWKDx8XakLbgOQ_9/s1600/702456_10203593187936134_940924022_n.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiY1MBU-ifwpUCVwVqoQRFLEbGfNjNiw8hueFNb27653akYRT29Yu9J0mt8N65XqMskdbR54O3G-jlT3IXLDrREvNuKG0l6eyAH2MzS9NA6X7onRBn_s7XDQiFRhmVNCWKDx8XakLbgOQ_9/s1600/702456_10203593187936134_940924022_n.jpg" height="320" width="199" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="font-size: 13px; text-align: center;">חווה של נתנאל בולג, מריחות שמן על בד </td></tr>
</tbody></table>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">שואלת חומץ (דבר שהיה מקובל באותה תקופה) נכנסת לשכנתה ודופקת בדלת. פותחת האישה, לבד בבית. דוחפת השכנה את האף שלה פנימה ושואלת: "מה זה"? "זה" עונה האשה, "זה ארגז תכשיטים מיוחד של בעלי". אז למה את לא עונדת אותם? שואלת השכנה, "לא.. לא טוב לכם ביחד? דווקא הוא בעל מקסים שמעתי.." חושבת האשה ואומרת לה:" הוא בעל מקסים. דואג לי ומפנק, עובד קשה ולומד תורה". "אז למה אין לך תכשיטים" שואלת השכנה, והיא עונה: "כל מה שיש לו נתן לי, אבל ביקש בארגז הזה את לא נוגעת". "טיפשה" אמרה השכנה. הוא נותן את זה לאישה אחרת". יצאה והלכה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">חשש נכנס בליבה של האשה, אולי זה נכון? מה עשתה, הלכה לחדר השינה, פתחה את התיבה ומדדה את התכשיטים. שמעה רעש בדלת, ידעה שבעלה נכנס, מהר ניסתה להוריד את התכשיט אך הוא נתקע לה ביד ולא הצליחה למושכו. נכנס בעלה בדלת וראה שהיא מסתבכת ונסערת. שאל אותה, מדוע לא שמעת לי. לו היית שומעת, את כל התיבה היית מקבלת, ברגשי אהבה ואמון שאינם יודעים גבול. כעת, איך אוכל לדעת שאינך בוגדת בי כשאני יוצא מפתח הדלת? <span style="font-size: medium;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 24pt; margin-bottom: 0cm; text-align: justify;">
<br />
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 24pt; margin-bottom: 0cm; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">חווה<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">חווה של נתנאל בולג היא חווה שאחרי החטא. כך זה מרגיש לזהות שהתפתית למה שלא היית אמור. ידעת שזה לא טוב לך ובכל זאת, </span><span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">לא יכולת להפסיק.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif;">יאוש וריקנות ממלאים אותך ואת מבקשת שלא להסתכל.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">אחרי שחטאת בראיה, כל מה שאתה רוצה זה שלא יראו אותך, ושלא תראי <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;">
<span lang="HE" style="font-family: 'Times New Roman', serif;">בחזרה. <o:p></o:p></span></div>
<div align="center" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: center; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: 'Times New Roman', serif; font-size: 13.5pt;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhDwRtpZkWRMjS9SHN-N7TQV_7f5haddTX7qOJzq8hqpOhu7QUGzl4_Yiq0QWubILmNDNSCiwsmXcymVw3WV4Qo13y8M2z1u8CAP_C-Jy_uEXg7f_6y4UAWNC6BJWl7dvCkO4c7HbB4oLy2/s1600/702456_10203593187936134_940924022_n.jpg"><span style="color: blue;"><br /></span></a><span dir="RTL" lang="HE"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
אחרי מות</div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
למה ההנאה הופכת כל כך מהר לחטא שאנו מצטערים עליו ומפחדים ממנו עד כדי מניעה? מהו הגבול הדק שבין עונג לחטא.</div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
מהי מציאות של חטא? יש משהו נוצרי בחרדה הזו מלחטוא. המיניות בתורה היא דווקא חיובית יותר. </div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
לא מאיימת. ובכל זאת נדמה שאנו מאויימים כל כך מהמיניות של עצמנו. מהסוד שמסתתר שם. ומהפחד להרוס את החברה עם יצרים שמשתלטים עלינו. אולי הגיע הזמן לקבל את היצרים שלנו כחלק מאיתנו. להפסיק לחנוק אותם. או להחביא אותם מתחת לשטיח, הם רק יתרבו ויטרידו אותנו הרבה יותר. אז למה לא לתת להם את הכבוד המגיע להם? את קודש הקודשים עצמו- גילוי היצר הוא חלק מהפחד שלנו במיוחד כאנשים דתיים. בין אם נמנעים מאמנות בגלל העיסוק שלו בגוף (כמו ציור בעירום) ובין אם מתייחסים לתהליך היצירה עצמה כיציאה משליטה של פחדים, יצרים ורגשות. כך או כך יש בזה דבר מאיים. אז אולי כדי להרגיע, נזכיר שעם ישראל ואלוהיו נמשלים ליחסים שבין גבר לאישה. ובתוך הארון שבתוך המקדש שנמצא במקום הקדוש ביותר ליהודים, לא נמצא פסל של אלוהים, כמו בדרך כלל במקדשים של אחרים, אלא זוג אוהבים, שעושים את מה שעושים. וזה כשלעצמו נותן לי תקווה, שאולי יום אחד, נפסיק לפחד מזה, ונתחיל לחיות. ונלמד שאהבה זו שאנו מעניקים זו לזה וזה לזו היא הדבר הקדוש ביותר.<br />
<br /></div>
<div class="MsoNormal" style="-webkit-text-stroke-width: 0px; font-family: 'Times New Roman'; font-size: medium; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; letter-spacing: normal; line-height: normal; margin-bottom: 0.0001pt; orphans: auto; text-align: right; text-indent: 0px; text-transform: none; unicode-bidi: embed; white-space: normal; widows: auto; word-spacing: 0px;">
<div style="margin: 0px;">
<div style="color: black;">
<br /></div>
<div style="color: black;">
<br /></div>
</div>
</div>
</div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-54993299102088695762014-06-26T07:12:00.000-07:002014-09-29T12:58:33.424-07:00מילים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<span style="font-family: Trebuchet MS, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"יש דברים שלא עובדים ביחד.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אי אפשר ללבוש חולצת משבצות עם פסים... יהדות ואמנות, אי אפשר לשים באותו חדר. טקסטים, לא משכנעים אותי יותר. תנו לי צבע, תנו לי גוף, תנו לי את חווית ההתבוננות, את המתח של כיצד לבצע את זה. את השאלות שעולות (כמו ח.ה.) כיצד גורמים לבני אדם להרגיש.. מהי האיכות המדוייקת של הטיול הנעים של שבת בערב. איכות ששישה ימים אני רודף לצייר...</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמנים לא מתעסקים כל כך בהשלכות המוסריות והחברתיות של העבודות שלהם. הם מונעים מסקרנות, הם ילדים שמפרקים צעצועים לחדוות הפירוק, או כדי להרכיב את זה אחרת כך שזה יהיה מעניין יותר, ולא בהכרח טוב יותר... להלכה אין מה לומר בסיפור הזה, כי היא לא מבינה את המוטיבציות של הפועלים בו...</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לא פעם שמעתי מהרבנים שלי רמיזות שונות על הסיבות בגללם בחורי ישיבות חוזרים בשאלה, רמיזות המטילות ספק בטהרה התאורטית של הספקות הרוחניים שלהם. לשם שינוי אני לא מתכוון לדחות את הטענות האלה, על אף המניפולטיביות שלהן. דיני הצניעות על הסתעפויותיהן, לא מביאות בחשבון את החוויה המינית האנושית. הן לא מכילות את הקושי לייצר אינטראקציה נינוחה כשהמתח המיני משתולל... השולחן ערוך לא מביא בחשבון חיפוש אחר דימוי גוף חיובי. מבחינתו שתלך בכתפיים מכווצות, שתפחד ממגע, שלא תביט בגוף שלך, רק שלא תאונן. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">...לא חייבים כמובן שהכל יהיה גלוי. כמו יהודים טובים לאורך כל הדורות, גם אני יכול לעשות את העברות שלי בלי שהשכנים ישימו לב. אבל אני אדור בכפיפה אחת עם הכחשה ורגשות אשמה, והדימוי החברתי שלי הוא בעיקר מחסום בפני עבודת ה'. איך היו אומרים בקוצק, עברות עושים מעל השולחן, מצוות מתחת לכיסא. אני רוצה להאמין שהדרך שבה אני חי מבקשת להנכיח תפיסת עולם שיש בה עומק של החיים... <b>כדי לחבר בין אמנות ליהדות צריך שיהיו דתיים שיתעסקו בטוטאליות באמנות</b>"...</span><br />
<br />
את המשך הדברים אפשר לקרוא בבלוג של נתנאל "רשמים עדינים" http://netanelbollag.wordpress.com/<br />
<br />
למה אני אוהבת את בולג?<br />
כי הוא לא מפחד להיות בשני מקומות במקביל. יהודי טוב. ואמן טוב. וכאלה חסרים הרבה.<br />
אני פוגשת לעיתים אמנים שלא מוותרים על המוסר המקצועי שלהם, ובתמורה מוותרים קצת על הזהות היהודית (שעדיין מעוררת חלחלה בקרב אמנים רבים). ומן הצד השני, לא מעט אמנים שנאלצים לעשות ויתורים מקצועיים לטובת האמונה הדתית, שאמנם נחשבת "תורת חיים" אבל רק אם אתה לא אמן. ובטח לא אמן פלסטי, שם מסתבר, אתה צריך לבחור בין "תורה" ל"חיים", וזו כמובן לא בחירה פשוטה.<br />
בולג מצליח לשלב בעבודתו (ויהיו כאלה שיסתרו אותי) נאמנות למסורת, אהבה לתורה ושמירה על הערכים שלה, יחד עם מחוייבות פנימית לעשייה האמנותית תוך הבנה של השיח המקומי והעכשווי. (גם כאן יהיו כאלה שיסתרו אותי, אבל זה בסדר).<br />
<br />
בימים אלה נרקמת לה קומה חדשה של אמנות ישראלית, שאינה מרגישה נפרדת מהעבר היהודי שלה, ורואה אותה כחלק ממרקם החיים. גם הגלותיות שבה נפרדת אט אט ומתגלה שכבה חדשה של אמנות ישראלית מפתיעה ומרגשת.<br />
בולג עוד יגיע רחוק ותזכרו שאני כבר אמרתי את זה. <br />
<br />
<br />
#1 גמרא<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj6d6sFPDHPUGoVfvT_2LFEH3C_2LeEE7oKtNmKIdqN5Ma5J_wXT36fSovqgnv1xVgi6o22c9dq_dDxLHRMasWIuXNxZdRu8aEDo3GtoCU2cN_O7oNtJWMv07O7pqKqF_JGE-UAUKfleQUU/s1600/11.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj6d6sFPDHPUGoVfvT_2LFEH3C_2LeEE7oKtNmKIdqN5Ma5J_wXT36fSovqgnv1xVgi6o22c9dq_dDxLHRMasWIuXNxZdRu8aEDo3GtoCU2cN_O7oNtJWMv07O7pqKqF_JGE-UAUKfleQUU/s1600/11.jpg" height="300" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">גמרא מפורקת, נתנאל בולג, 2013</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
#2 גמרא<br />
<br />
<br />
<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjDUgicRDC0farK-beQcgPZy5OGdF1R4h8udEXOxXfJKAJ3nWZY1R7pQ0y4DrtRDtEe9V9I1-I2Uk09phVk1EZAatISVOrX7_-9y2C57k5Qhj4RqQRk5_TqA-8ivaN8M1bpRIgvSdpKmf4p/s1600/10.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjDUgicRDC0farK-beQcgPZy5OGdF1R4h8udEXOxXfJKAJ3nWZY1R7pQ0y4DrtRDtEe9V9I1-I2Uk09phVk1EZAatISVOrX7_-9y2C57k5Qhj4RqQRk5_TqA-8ivaN8M1bpRIgvSdpKmf4p/s1600/10.jpg" height="211" width="640" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מימין לשמאל: פרט גמרא מפורקת, פרט דפי גמרא מודבקים על דיקט. נתנאל בולג, 2013</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
בולג, אמן, ירושלמי, סטודנט בבצלאל במחלקה לאמנות, ומעביר סדנת רישום רחוב בבצלאל.<br />
<br />
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="direction: ltr; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-1294127584749129962014-04-15T16:52:00.001-07:002014-04-15T16:53:41.010-07:00מקום<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
ושוב אני לוקחת אתכם לירושלים. הפעם לתערוכה קטנה ושמה "מקום".<br />
הדבר הכי מוזר בתערוכה הזאת הוא שבעצם אין שם מקום.<br />
"מקום" הוא שמה של תערוכה חדשה מבית "סטודיו משלך". מיזם שתומך ומקדם אמניות דתיות צעירות. סטודיו משלך הוא סטודיו שמתפקד כחלל גלריה וכפלטפורמה להצגת עבודות.<br />
<br />
המושג מקום מסקרן אותי. יש בו משהו רוחני מאוד. אך גם גשמי להחריד. שמו של אלוהים נקרא מקום. אך המדרש מוסיף: "כי הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה סח ט).<br />
בספרו של האנתרופולוג זלי גורביץ' "על המקום" בהוצאת עם עובד, העוסק בשאלת המקום הישראלית, ישנו דיון מעניין על שאלה זו, עד כמה אנו "מקומיים", ועד כמה אנו "נצחיים".מושגים שלכאורה סותרים זה את זה. נדמה שאין עם שמתעסק בשאלת המקום שלו יותר מאיתנו, מסוכסך ומאוהב במקום שלו. הרוחני והגשמי. מתפלל אל המקום הקדוש, אך לא ממש מסוגל או יכול לגעת בו.<br />
<br />
"בארץ, המקום לא במקום. לא רק שקיימת אי נוחות, כעס, וביקורת נוקבת על היבט זה או אחר של העולם הישראלי, אלא יש גם אי נחת ואי השלמה עם עצם המקומיות היהודית" (פתח דבר, על המקום, זלי גורביץ', עם עובד)<br />
<br />
ציטוט זה מתוך ספרו של גורביץ' מתאר בצורה היפה ביותר את תמצית הסכסוך הפנימי שלנו, עם עצמנו.<br />
אני רוצה שוב לחזור ולהתבונן בתערוכה הקטנה ושמה מקום, שבעצם לא היה בה מקום. קודם כל משום שחלל התערוכה היה קטן מאוד. ממש חדרון צר. אותו חדרון נמצא בתוך מבנה שעניינו "מקום" למעצבים (ולא לאמנות).מקום מקסים ברחוב בצלאל בלב העיר. בית קפה חייכני ומאיר נמצא בכניסה וגלריות קטנות של מעצבים צעירים מקבל את פניך.<br />
החדרון נמצא בין חללי המעצבים. כשנכנסים לתוך חדרון התצוגה, תלויות היצירות סביב הקירות. הקירבה הרבה של היצירות זו לזו, שכל אחת מהן מעולם אחר, ובשפה שונה, לטעמי קצת מעיקה ונותנת תחושה של חוסר מקום.<br />
<br />
אינני רוצה לחוות את דעתי האישית על כל יצירה. אני משאירה לכם את העבודה.<br />
אתייחס בכל זאת ליצירה אחת שאהבתי במיוחד והיא "בני ברק" של רננה שלמון. רננה מכירה את בני ברק מקרוב. אחרת לא הייתי יכולה לצייר כזאת יצירה :) וכמי שחווה את בני ברק מקרוב בימים אלה, לא יכולה שלא להזדהות ולחייך למראה הקולאז' הצבעוני, אך המונוכרומטי, עמוס ואורבאני, סלאמסי ועליז שרננה יצרה. המזגנים, דודי השמש והמרפסות כל כך מדברות את שפת העיר, תוספת בניה לא חוקית, ומרפסת סוכה עצמאית ואף לא עציץ אחד.. זו העיר שלי.<br />
גם מבחינה אמנותית, העבודה לא נופלת בעיני כלל. אינני יודעת אם נעשו ניסיונות נוספים בסדרה, אך המקצבים, והיחס בין המופשט לריאליסטי עובדים יפה מאוד בעבודה, ומשדרים את המסר שרננה מעבירה, הקצב של העיר עצמה.<br />
<div style="text-align: left;">
</div>
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-0jq7A5HssEVx5RTSREf3r72Y6yEsFf6yBvVAE5yFLwgrnKoV0goF_9osuh9LyP0eiUVrGvIXsrN8YbB-MFLTinmXIRTjBjDyAMU0tNGaTcTcfoIulCn4GdUHlzw-q-4NHqoSKvYFJXud/s1600/%D7%91%D7%A0%D7%99+%D7%91%D7%A8%D7%A7.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi-0jq7A5HssEVx5RTSREf3r72Y6yEsFf6yBvVAE5yFLwgrnKoV0goF_9osuh9LyP0eiUVrGvIXsrN8YbB-MFLTinmXIRTjBjDyAMU0tNGaTcTcfoIulCn4GdUHlzw-q-4NHqoSKvYFJXud/s1600/%D7%91%D7%A0%D7%99+%D7%91%D7%A8%D7%A7.jpg" height="253" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em;"><tbody>
<tr><td class="tr-caption" style="font-size: 13px; text-align: center;">בני ברק, שמן על בד, 80X100 ס"מ רננה סלמון צילום ועריכה: חן הורק</td></tr>
</tbody></table>
</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
עבודה נוספת שמשכה את תשומת ליבי הייתה בית מונף 2, של אפרת יוקל. גם היא בני ברקית (בעברה), יש לציין.<br />
הדימוי החזק, והצבעוניות המושכת מדברים בעד עצמם. ביצירה אנו רואים בית, יותר נכון קראוון, מונף אל על על ידי מנוף, בתוך שדה פתוח, מואר ושמשי. הניגוד בין חווית הניתוק לבין האור והשדה הצהוב חזקים, אך לא מורגשים ביצירה הקטנה, שמונחת לה בשלווה על הקיר. אילולא היינו יודעים שמדובר בניתוק, היה אפשר לחשוב שהמנוף גם מניח את הקראוון בשדה של שום מקום. ושוב, המשחק בין המקום ללא מקום. הבית- סגור. השדה פתוח. ואף אחד מהם לא מהווה מקום. הקראוון מרחף באויר, נתלש ממקומו. אך האם הוא בכלל נמצא במקום ששייך לו? תמיד חשבתי שקראוונים הם בחירה עיצובית גרועה מאוד שלא משרתת את מפעל ההתנחלויות. איך אוכל להשתכנע שהקרקע הזאת שייכת לאדם ש"מניח" את הבית שלו, שמגיע במכולה, ויכול היה להיות בכל מקום? לכאורה זהו מפעל התנחלות, אך בבסיסו הוא לא יותר מגישה מודרנית מערבית לתפיסת מגורים. אותו אדם אוניברסאלי לא מקומי, שיכול לגור ולהיות בכל מקום. אם הייתי מתנחלת, הייתי בוחרת בבית שנאחז בקרקע ולא זז ממנו אפילו אם שופלים מנסים להוריד אותו. אבל אני בני ברקית, וכאן לא מפנים כל כך מהר.<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEht8bg2JR6FbWmBYr28cpd5UaERNR08pCmWwxt-SoMrea7doRyNnR3_ZZfuPHfahjJUU0OcDNz1o4bG9Lgvs3Wfa620Q3bjrCZsrM8hxJFPZMmRNNptInYVHVrRx5MGguFMR5jn6_yVbXVJ/s1600/%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A3+2.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEht8bg2JR6FbWmBYr28cpd5UaERNR08pCmWwxt-SoMrea7doRyNnR3_ZZfuPHfahjJUU0OcDNz1o4bG9Lgvs3Wfa620Q3bjrCZsrM8hxJFPZMmRNNptInYVHVrRx5MGguFMR5jn6_yVbXVJ/s1600/%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A3+2.jpg" height="239" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">בית מונף 2, פסטל על עץ, 30X40 ס"מ אפרת יוקל. צילום ועריכה: חן הורק</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
לא אשלח אתכם לירושלים רק עבור תערוכה זו. אך אם אתם מזדמנים למקום- לכו לראות.<br />
חג שמח :)<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-15331970287173391102014-03-25T12:40:00.000-07:002014-03-27T07:17:10.697-07:00גישות שונות בשדה האמנות <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
על נחמה גולן ואמנות יהודית<br />
<br />
עבודותיה של נחמה גולן מתאפיינות בניסיונות חלוציים ליצור יצירה יהודית.<br />
גולן חוזרת בתשובה, כמו רבים וטובים מאמני ישראל, בעיקר בתחום המוזיקה, בחרה גולן להתמודד עם המתח הצפוי למי בוחר לעסוק באמנות, על אף ולמרות היותו דתי.<br />
למה זה מוזר?<br />
כי דתיים לא עוסקים באמנות.<br />
אתם יכולים להתנפל עליי, אבל לא תשכנעו אותי שבבסיסה של ההגמוניה הממסדית הדתית מישהו חושב שאמנות זה חשוב.<br />
אמנות היא קישוט נחמד, תעסוקה טובה לבנות שתים-עשרה או לנשים בפנסיה שעושות סבוניות. אבל מקצוע? עיסוק מכובד? לא בבית מדרשנו.<br />
<br />
הרב קוק נהג לומר שהאמנות מזקקת את התורה. שהיא כלי נהדר, ושאמן רגיש יכול להאיר פינות אפלות שהשכל לא יכול להם, אבל לימים ערכו מחדש את תורתו כך שהדיבור המרכזי יעסוק בתורה ולא באמנות (להרחבה ראה "עולות ראיה").<br />
<br />
ואני לא מבינה, תקראו לי תמימה, למה קבוצה שמאמינה ב"תורה" ו"עבודה" דוחה את היצירה. אני מבינה חרדים. אני לא מבינה אותנו. אני מתכוונת, דתיים- לאומיים. אם הדת היא חלק מהחיים, אז למה לא ליצור? ראיתם פעם ילדים בני 3-4-5 יושבים לצייר? הם לא מתלבטים אם זה נכון, בשבילם זו הדרך הבסיסית לתקשר, להעביר מסרים, לבטא רעיונות ומחשבות.<br />
<br />
<br />
אז מתי נהיה מוקצה כל הסיפור הזה?<br />
אולי זה התחיל אי שם בסביבות המאה התשע עשרה. זרמים חילוניים חלחלו לעולם האירופאי ויצרו שבר במבנה החברתי. גם העולם היהודי נפגע ואיבד רבים מלומדיו לטובת תרבות המערב החדשה והמתפתחת. השכלה וחילון יצרו שבר גם בעולם האמנות, ותנועות חדשות התבססו כתנועות שלא משרתות את הדת. נקודת מפנה שיצרה שני מצבים. האחד, איפשרה ליהודים לעסוק באמנות. שתיים, אפשרה ליהודים לעסוק באמנות. האחד היה טוב, השני רע.<br />
טוב, כי עד אז האמנות סבבה סביב הנצרות ויהודי לא הורשה/יכל לעסוק בה. ונאלץ להסתפק ב"יודאייקה". אולי כיצירה זה מרשים, אבל כסטטוס תעסוקתי שמאפשר לאמן להיות מוערך בקהילה זה לא קרה. ורע, כי זה הוציא החוצה מהקהילה יוצרים שעד אז הסתפקו בעבודות כפיים (קרי: אומנות במובן של ביצוע) ואלה נפתחו לתרבות רעה.<br />
<br />
עד כאן ההיסטוריה, אבל הדפוס החברתי של אותם אמני שוליים נשאר כשהיה בעיירה באירופה.<br />
זה נכון שהחברה החילונית, בעיקר זו העוסקת באמנות הצליחה לנתק את עצמה מעולם השיח היהודי, ולא רק זאת, אלא שאף טשטשה את הקשר שלה למקורות, למקום ולזמן. אולי בשביל להיות חלק מהקהילה הבינלאומית?<br />
קל להיות יוצר חילוני. אולי זה קשה כלכלית, אבל לפחות כבר אין צורך לשכנע את המשוכנעים שאמנות הוא עיסוק.<br />
<br />
אמן דתי (או מסורתי, אבל עליהם לא נדבר הפעם) לעומת זאת צריך לפרוץ כמה גדרות בשביל לעשות זאת, וכאן בעיניי הוא עונה על הדפוס של האמנים ש"יצאו" לשוליים. כי מה לעשות, בשלב מסויים הוא יצטרך לבחור: האמנות שלו, או שמירת הדפוסים החברתיים. אם הוא אמן טוב, הוא כנראה יבחר לשרת את עצמו.<br />
<br />
<br />
כאן אנחנו פוגשים את גולן.<br />
גולן שעברה תהליך תשובה לפני יותר מעשרים שנה<b> </b>מתארת תהליך דומה של התמודדות עם הטקסטים הדתיים ועם החברה הדתית המאפשרת/ לא מאפשרת לה ליצור. במבט ראשון נראה שאין שום בעיה, צרי! זו עבודת השם, יאמרו לה אם הייתה עכשיו לומדת באולפנא. הרי לשם כך נוצרת. אבל בגבולות הדת. והם לא יודעים שכל מטרתה של האמנות הפוסט מודרנית היא דווקא לפרוץ אותם.<br />
גולן היא אולי אישה דתיה. אך בעיניי, היא אמנית חילונית. היצירות שלה מדברות בשפה חזותית מוכרת והדגמים שלה מבוססי ידע חילוני נצבר. היא יודעת ומכירה את עולם האמנות הכללי והדימויים שהיא יוצרת הם איזכורים מושכלים של תולדות האמנות. נושא היצירה אולי שונה, ומעלה את המתח, אך מבנה העבודה? אין בו שום חדש. וזאת אולי הסיבה שהיא מצליחה להופיע, להציג, ולהיכנס לפינתיאון של האמנות הישראלית. ועוד הגדילה ונכנסה לעולם התוכן של יצירות ישראליות לבגרות, שאת זה, אם אינך מבין את השפה, לא תוכל לעשות.<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiSeODeFVHglZ6dAHeXFtmJLrAjNTFg9lxjaNP_AJFbvRBsBqHdUe9rVsxlKAuOImzjz2lum9gB-igYAU3-3LdXFt9U4TIu3C3Ol0KIhtIzZ14m2_HR8zSNRkE5KJgmx9Dc-w10NURb4etQ/s1600/th.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiSeODeFVHglZ6dAHeXFtmJLrAjNTFg9lxjaNP_AJFbvRBsBqHdUe9rVsxlKAuOImzjz2lum9gB-igYAU3-3LdXFt9U4TIu3C3Ol0KIhtIzZ14m2_HR8zSNRkE5KJgmx9Dc-w10NURb4etQ/s1600/th.jpg" height="200" width="157" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-family: inherit;"> שתלכי בדרכים טובות, 2003, דפי
גמרא מצולמים מתוך מסכת קידושין (לא רדי מייד) </span></td></tr>
</tbody></table>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhYFlFYq-FzagfDC-CS_RDPAzl80hdzNhJtwc43wR5LK_3t-tsPnRfkeHhqxiCb23akQBQXTOOBHhZ4Ol4Yp-tQ67y5kcI4iII0W8MBnEk0ezZSMW9b8HG5b7vTSppw1bRw3vl8Puwc80lT/s1600/%D7%90%D7%A9%D7%AA+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C+2004+%D7%90%D7%94%D7%9C+%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94,+%D7%94%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94+%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%AA,+%D7%AA%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhYFlFYq-FzagfDC-CS_RDPAzl80hdzNhJtwc43wR5LK_3t-tsPnRfkeHhqxiCb23akQBQXTOOBHhZ4Ol4Yp-tQ67y5kcI4iII0W8MBnEk0ezZSMW9b8HG5b7vTSppw1bRw3vl8Puwc80lT/s1600/%D7%90%D7%A9%D7%AA+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C+2004+%D7%90%D7%94%D7%9C+%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94,+%D7%94%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94+%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%AA,+%D7%AA%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" height="200" width="145" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><div style="direction: rtl; language: he; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; mso-line-break-override: none; punctuation-wrap: hanging; text-align: right; unicode-bidi: embed; vertical-align: baseline;">
נחמה
גולן, אשת חיל, 2004, מתוך המיצב "אהל משלה", הגלריה האחרת, מכללת
תלפיות</div>
</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj80s-rBBl7Y85vBIBZyCvJhqamWg-Mk-q4-heQZbUC9oH3C_OUKIpiyft1or3xTL23nmiiGIkgEjy5NcGsoyGrd1UBx8SS4y_4g4LR53NbnNS9UnRTGzovsjKSkPxKjzXAsqZ-iCt5a7lv/s1600/%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj80s-rBBl7Y85vBIBZyCvJhqamWg-Mk-q4-heQZbUC9oH3C_OUKIpiyft1or3xTL23nmiiGIkgEjy5NcGsoyGrd1UBx8SS4y_4g4LR53NbnNS9UnRTGzovsjKSkPxKjzXAsqZ-iCt5a7lv/s1600/%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D.jpg" height="224" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">נחמה גולן, ספר נשים, צילום מעובד במחשב, 2000</td></tr>
</tbody></table>
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-84069386221717218942014-02-11T10:21:00.000-08:002014-02-11T10:27:17.438-08:00על מיתוג ואמנות פוסט מודרנית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
יש דבר אחד טוב באמנות המושגית היא הקדימה את הדור בכמה שלבים.<br />
יש בה אמת. ובניגוד לגישות שיווק פופולריות בשוק היום, אני מוצאת שהיא מחפשת את העיקר.<br />
אפרוס בפניכם את הגישה המותגית החדשה אל מול הגישה של האמנות המושגית, ונראה מה עומד בבסיסה של כל אחת מהן. וזה לכבוד פורים. על הסתרות ומסכות...<br />
<br />
<b>מיתוג</b><br />
אז כולכם יודעים היום שבלי "מיתוג" טוב עסק לא יצליח. כל מעצב גרפי (גם אני) יאמר לכם את זה. "הלוגו הוא הפנים של החברה שלכם", מיתוג הוא שפה גרפית ייחודית המספרת את הסיפור של החברה/ העסק במילים/ צורות / צבעים ומייחדת אתכם בעולם של חברות מתחרות רבות. התפוח של אפל, הוי של נייקי, והF של פייסבוק, כולם מספרים את הסיפור של החברה.<br />
אולם בניגוד לגישה החזותית, שהגיע לטעמי מיוון העתיקה, אנו מוצאים בגלריות המציגות אמנות משלושים השנים האחרונות* יצירות ששמות בצד את החזותיות והאסתטיקה ומתמקדות במהות. ומה שהכי מוזר הוא שמדובר באמנות.<br />
ואם תחשבו על זה, השיווק הוא החצנת המהות, עניינו למכור. אבל השוק היום כל כך עסוק ב"למכור" שהוא שוכח שמטרתו הראשונה היא ליצור. וזה, בכלל לא עניין של יופי. אלא של מהות. איפכא מסתברא, אנו מבינים שיש כאן טעות. דבר והיפוכו. האמנות עושה מהות, והתעשיה עושה דימוי. יצא שקנינו מסכות והתבוננו בגולם.<br />
<br />
<b>מישוג</b><br />
נרחיב קצת בעניין האמנות.<br />
מה שהניע את האמנים הפוסט- מודרניים, או בשמם המלא- האמנים המושגיים, היה לחפש את מהות הדבר. ולא את הצורה החיצונית שלו. לבקש למצוא רעיון ולאתגר את הצופה בפענוח הקודקס. זה סוג של חידת היגיון, אם הבנתי נכון את הדברים. עולם האמנות עובר שרשורים רבים של סימבוליקה עד שהיה צורך לדבר במילים פשוטות. האמנות המושגית הפשיטה את עצמה מחיצוניותה של האמנות לאורך הדורות ובחרה לדבר על הדבר עצמו, ללא צורך במתווכים.<br />
יש שלא מבינים אותה. מודה, גם אני. יש, ובצדק, חושבים שהיא מכוערת. אבל האמת ערומה. וטוב שכך. גם אנחנו לא הכי יפים כשאנחנו קמים בבוקר, ובכל זאת, זה עדיין אנחנו.<br />
<br />
גופמן* אומר שהאדם מנהל את חייו כעל בימת תיאטרון, הוא לובש מסכה והיא הדימוי האידאלי בעיניו של עצמו, הוא מציג עבור החברה (ולעיתים גם כשהוא לבד בחדר) את "עצמו האידאלי". נדמה שעניין המיתוג לוקח אותנו צעד אחד קדימה בעניין הזה, ובמובן מסויים חברות (במובן העסק) מאמינות למיתוג של עצמן. ה"דימוי" שהן בוחרות לייצג כל כך חזק, שהן שוכחות את אופיין האמיתי, את יכולותיהן, או מגרעותיהן. <u>אין הן יותר מפעל שמומצא בידי בני אדם או מנוהל בידיהן, אלא מקדש יווני שבו שולטים אלים</u>. וכל אחד בוחר את האל שלו, את הצבע ואת הדמות, ו"חי" את התחושה שהוא מה שהוא מייצג. הזוי ככל שזה יראה, אנו גם נוטים להאמין לזה. כי הרי רוב בני האדם יסתפקו במסיכה של פניו של האחר, ולא תמיד יטריחו עצמם להוריד אותה או לחשוב מה יש מתחתיה. טוב, מתחת יש הרבה דברים, לפעמים הם טובים יותר מהמיתוג עצמו.. אבל חשוב לזכור- מיתוג הוא רק מיתוג ולא יותר מזה. <br />
<br />
לא שמיתוג הוא לא דבר חשוב. גם העולם שלנו בנוי מהסתרות. ה"עולם" בעברית, הוא "העלם". רב הנסתר על הגלוי. החשוב הוא שיהיה משחק הוגן בין השניים. הגלוי מציג את הנסתר, או מסתיר אותו בהתאם לצורך. אנו חושפים או מסתירים, ויוצרים דו שיח בין החוץ לפנים. יש לקחת את החזות החיצונית ולייחס לה את הכבוד הראוי לה, כפי שיש לעשות זאת עם הפנים. לצערי, שכחנו את שניהם. והנה מצבים של הטיה קיצונית, האחד לעולם חיצוני ושטחי, בו בוחרים להשקיע את כל האנרגיה במה שנראה לעין. זה נגמר בבוטוקס. וזה חסר עומק, עניין ותוכן. ומן הצד השני עולם שעוסק במושג, בפנימיות, אך מוציא אותו לראווה כמו נאון חזק מידי על איברים פנימיים. זה יוצא מגעיל. ומחלל את הקודש.<br />
<br />
<br />
<b>פנים</b><br />
אז אני מחפשת אמנות חדשה, שהיא מעבר למילים. שעדיין לא חשפו אותה. מודה, הייתי רוצה לעשות אותה, אבל אני עדיין לא יודעת איך.. איך שומרים על האיזון בין החוץ לפנים, איך מציגים מציאות חיצונית שהולמת את המציאות הפנימית בלי לשקר לסביבה ולשקר לעצמנו, בלי לחשוף את מגרעותינו ולהציג אותן בבוטות עד כדי שנאה עצמית.. אני מחפשת מסיכה טובה ואמיתית שמראה את הפנים היפות שלי, הפנימיות האמיתית. (ושוב העברית החכמה שיצרה את המושג פנים) מן הפנים ומן החוץ.<br />
<br />
<span style="font-size: x-small;">* בחו"ל אנו מוצאים אמנות מושגית כבר בראשית המאה הקודמת, עם ה"מזרקה" של מרסל דושאן ב1917, אולם החדירה של השפה הגיע לארץ מאוחר יותר, לאחר שהשפה המופשטת ירדה ממרכז הבמה. </span><br />
<span style="font-size: x-small;">* ארווינג גופמן- סוציולוג אמריקאי, כתב את הספר " הצגת העצמי בחיי היומיום" ורואה באדם כמשחק בתפקיד עצמו מול החברה. </span><br />
<br />
<br />
אז מה דעתכם על "תחרות" המיתוג החדשה של כנסת ישראל?<br />
http://knessetlogo.gov.il/<br />
כתבו לי.<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgrYLQR-caknv5-Z3X_ah7_evRmYK8kZPkmDhDleRVqlei-xt4UqAOMSgi-_9a0qNxmLzu4lpBZ9iJ72x1tmCRTsSQN839WkuDMpcxQlqyuehZ9pXSFORYcrXP7u4TYHD06BsTVBz6-W1HJ/s1600/Lord_of_Colors.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgrYLQR-caknv5-Z3X_ah7_evRmYK8kZPkmDhDleRVqlei-xt4UqAOMSgi-_9a0qNxmLzu4lpBZ9iJ72x1tmCRTsSQN839WkuDMpcxQlqyuehZ9pXSFORYcrXP7u4TYHD06BsTVBz6-W1HJ/s1600/Lord_of_Colors.jpg" height="179" width="200" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em;"><tbody>
<tr><td class="tr-caption" style="font-size: 13px; text-align: center;">מיכל נאמן 1976 אוסף מוזיאון ישראל (מאתר ויקיפדיה)<br />
<div>
<br /></div>
</td></tr>
</tbody></table>
</td></tr>
</tbody></table>
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-30402236770234455142014-01-19T09:55:00.000-08:002014-01-19T09:55:01.199-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אז מה זה כן?<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-21076015210822765582013-12-27T06:07:00.000-08:002013-12-27T06:07:59.779-08:00מפגש עם יוצר #3 וסיכום הקיץ <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
לפני שנה היו פה סירנות. אבל עכשיו כבר סתיו.<br />
ואני במחשבות על הקיץ שעבר ועל החורף שמתקרב ומזמין אותי להתכנס בעצמי ולהתעסק בבפנים. ואולי זאת אמנות.. לדעת להקשיב לשמש, ולהבין שעוד מעט נגמר הסתיו וצריך להכניס את הכל פנימה ולהסכים להיות טיפה לבד.<br />
<br />
היום אספר לכם על הילה קרבלניקוב. אני אמורה לומר קרבלניקוב- פז, אבל בשבילי היא השכנה ממול. היא חברת ילדות. והיא זו שפיטפטתי איתה לדעת בחדר מדרגות של בית הורי, דלת מול דלת, על אמנות, על בנים, על החיים...<br />
הילה היא אמנית מלידה. אלה ש"יש להן את זה". שהופכות סמרטוטים לזהב, ומציירות מגיל צעיר בלי שאיש יבקש מהם.<br />
<br />
אני שמחה לספר עליה לא רק כי היא בחורה מיוחדת, ולא רק בגלל שאני פשוט אוהבת אותה. אלא כי יש בה משהו שמזכיר לי קצת אותי. הילה לא ויתרה על מקצועיות ולא על מסורת. היא מחזיקה בשניהם יחדיו, גם אם לכמה אנשים מכל אחד מהצדדים זה לא בהכרח נראה הגיוני. אז כן, הילה שומרת מסורת. ושבת. וכשרות. ובעיקר על גחלת יהודית דתית. ועם זאת, למרבה הפלא, יש לה מה לומר, ואפילו ידיים טובות לומר את זה. בפוסט הזה, אציג לכם כמה מהעבודות של הילה, עבודות שבחרנו יחד על מנת לחדד את הנושא של אמנות יהודית עכשווית. הילה נתנה את הפרשנות העכשווית שלה להתמודדות של נשים דתיות על המציאות החיצונית שלא תמיד הולמת את עולמן הפנימי. העבודות הללו הן חלק מתערוכות שהופיעו במהלך 2011-2012 בגלריית ברוורמן ובבית האמנים בתל אביב.<br />
<br />
להילה יש כוח תיאור רב עוצמה והיא משמשת לנו מראה מיוחדת דרכה נוכל לבחון את החיים שלנו. בפשטות שלהם. ובמורכבות שהם מייצגים.<br />
<br />
<br />
איך אפשר לתאר עולם של נשים בתוך עולם מושגים של גברים?<br />
<br />
לאחרונה, תוקן חוק המקווה בקרב נשים, והעלה על הפרק את האופן שבו נשים צריכות להתמודד במצבים אינטימיים מול מערכת. כזו היא הדת. מערכתית. אבל אלוהים הוא בנפש, ואם את/ה אוהב/ת אותו אהבת נפש אין לזה מחיר. כך הן נשים דתיות הרוצות להתמסר לאהבת האל, אבל נתקלות בחומרות שמציבות אותן בפני פרדוקסים קיומיים. אני או החברה. אני או אלוהים. כמה רגש יש בנשים.. והן רוצות לתת הכל.<br />
<br />
להילה יש עין רגישה. מדוייקת. היא סורקת הכל כמו מצלמה טובה. ראליסטית. בוחנת. חדה. ומתוחכמת. למה מתוחכמת?<br />
יש המון פשטות במילים שלה. היא לכאורה רק מוסרת לצופה תיעוד אובייקטיבי על המציאות. האמנות הריאליסטית מתארת את המציאות במדוייק כפי שהיא נגלית אלינו, בלי רגש, בלי דרמה, ממש כמו שהיא נתפסת בעדשה. אובייקטיבית. וכאן טמון הפח הגדול. אין דבר כזה אובייקטיבי, הבחירה לצייר, איפה לחתוך, את מי לצייר ואיך לצייר היא כמובן אמירה. בפשטות הזאת הילה מספרת לנו את הארץ הזו. וכמה טוב לראות אותה מתועדת. הנה הזבל שלי, ממש כאן. והנה הנוף מהחלון ממש כמו שהוא, בלי להחסיר אף פרט, כמו שאני רוצה שלא יטעו בשם שלי.. שמעתם פעם מישהו אומר את שמכם עם טעות ואנחנו מתקנים ומתקנים עד שהוא יצליח, כמו היינו רוצים לקבל השתקפות של עצמנו בצורה מלאה. הילה רושמת את שלפניה ומספרת לנו את סיפור הארץ הזו. בלי לייפות ובלי להתייפות.<br />
<br />
בואו נבחן כמה סיטואציות<br />
<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhiFinUKXdvEdlmPD5eDbEi9-CS-hOuG2tcfLrCMic4g-awI7yt7_-GVN_4Iq7N0m7GvfKGqhVipQOIj43WCEo_V_FZ1mX-kaZs2TDfLD7q90O4V4xtmCbweEJQGfV5hsot7hlBle-xBYdQ/s1600/05+copy.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="259" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhiFinUKXdvEdlmPD5eDbEi9-CS-hOuG2tcfLrCMic4g-awI7yt7_-GVN_4Iq7N0m7GvfKGqhVipQOIj43WCEo_V_FZ1mX-kaZs2TDfLD7q90O4V4xtmCbweEJQGfV5hsot7hlBle-xBYdQ/s320/05+copy.JPG" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מתוך הסדרה החוף הנפרד, 2011</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
לפני מספר שנים יצא פסק הלכה שחוף שירתון הוא לא צנוע. אנחנו ידענו את זה כבר בשנות התשעים, כשהיינו מגיעות לשם אחרי (או בזמן) בית הספר. אבל הנה לכם תמונת הצצה ריאליסטית לחלוטין על החוף הזה. נסו להוריד את הבנות ולשים שם ילדים בבגד ים והיא תראה לכם מאוד טריוויאלית ותמימה. אפילו קצת קיטשית. הנה אתם מציצים לחוף שליד מציצים ופתאום תמונה.<br />
הילה מכוונת זרקור על האישה הצנועה שרוצה להצטנע אבל המציאות לא מרשה לה...<br />
<br />
<div>
אני צנועה?</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
והנה עוד סדרה<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuv9VDo09X06eg5U1Ss8mibXcPMyySg6caNvuPEeNOql00MVV27IG1a06x2VSoJRvkThIN_HocQSZUQBsSTqVbzJ0XRj4zV-uAJZ_RINJXtsuTWeAxecnGxlyWgUjm5eC7xafDp1NhlZQx/s1600/_MG_7217+copy.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiuv9VDo09X06eg5U1Ss8mibXcPMyySg6caNvuPEeNOql00MVV27IG1a06x2VSoJRvkThIN_HocQSZUQBsSTqVbzJ0XRj4zV-uAJZ_RINJXtsuTWeAxecnGxlyWgUjm5eC7xafDp1NhlZQx/s320/_MG_7217+copy.jpg" width="244" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">בדרך למקווה 2012. הוצג בתערוכה משותפת של מעשה בחלוק<br />
ואשה. בית האמנים תל אביב 2013</td></tr>
</tbody></table>
<br />
לאן הולכת כיפה אדומה? אישה במטפחת חסודה וסגורה, בלילה חשוך ובלי תאורה, מחפשת את דרכה למקווה טהרה...<br />
<br />
ועל זה הילה סיפרה לי שהיא חוותה על בשרה. ממש ליד ביתה, כשהיא צריכה ללכת למקווה היא ונשים אחרות, עושה את דרכה בחושך ובסמטה אפלה. ואף אחד לא חשב מה עלול לקרות בדרך לאותה אישה...<br />
<br />
אני צנועה?<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiKJUZqM8INVDBIPZ_ULGn0ZmcCQLcZgiCRw0KwHygbgibY6uvPgS_-8MfA8uGBiLz3s9Srbfl5FBisA8dboUfIiR_7TwIn82TyzK98Gup0Kj4e-VbQwFMsy3LUwODd4Ss3RLnsL90zSYau/s1600/_MG_7231+copy.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="297" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiKJUZqM8INVDBIPZ_ULGn0ZmcCQLcZgiCRw0KwHygbgibY6uvPgS_-8MfA8uGBiLz3s9Srbfl5FBisA8dboUfIiR_7TwIn82TyzK98Gup0Kj4e-VbQwFMsy3LUwODd4Ss3RLnsL90zSYau/s320/_MG_7231+copy.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">בין גברים. מתוך הסדרה "המתגיירת במקווה", הוצג בבית האמנים תל אביב</td></tr>
</tbody></table>
<br />
ומה דעתכם על זה?<br />
<br />
למי שראה את הפרק בסרוגים בו יפעת מנסה להיכנס להריון הלכתי ונתקלת בחומה, ויש שם קטע חזק שבו היא מרסקת את הגלולה ובוכה. נזכרת שהיא אישה. והיא היחידה שתקבע, כי מה גברים מבינים בגוף שלך יותר ממך... וכמה עוצמה כשאת מחוברת לטבע הרגשי שאלוהים נתן לך. את יודעת בדיוק מתי ואיך ולמה ובלי לשאול.<br />
<br />
אז למה איש יקר אתה מביט בי בעין בוחנת כאילו שאני צריכה לעבור עכשיו בחינה?<br />
אני חיה, חווה כל רגע ורגע, כל תחושה ותנועה, אם כל חי. אני מתביישת. אך לו הייתי יכולה לדבר הייתי אומרת לך שאתה לא מבין דבר.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
אני אשה<br />
דברו איתי ברגש. זו קלישאה.<br />
אני אשה<br />
יש לי התחלה אמצע סוף והתחלה.<br />
אני לעולם לא נגמרת.<br />
אלא נבראת חדשה<br />
<br />
אני אשה<br />
יש לי שכל<br />
אני לא חלשה<br />
אני בוחרת<br />
להוציא את הרגש בתבונה<br />
ואת השכל לשים<br />
בתוך קופסא<br />
שנקראת לו רחם<br />
ומשם איש יקר,<br />
ילדתי אותך<br />
<br />
אני אשה<br />
וכל מה שיש לי לומר<br />
זה שכמו העולם<br />
אני אוהבת אותך.<br />
<br />
<div>
<br /></div>
<br />
<br />
הנה לכם סדרת עבודות מרתקות שלא נכנסו לביאנלה לאמנות יהודית עכשווית. ולמה לא נכנסו? זה תלוי כמובן בהגדרה שלכם מהי אמנות יהודית. וכמו בכל שדה גם כאן. הרבה פוליטיקה. לשאלתי אותה אמרה בתגובה שלא שמעה על אותה ביאנלה, ושבכלל אמנות יהודית (נאנחת) זאת בעיה :) <br />
<br />
<br />
הילה היא יוצרת מוכשרת, למדה במדרשה בבית ברל תואר ראשון באמנות והוראה בין השנים 2000-2004, ובבצלאל תואר שני בין 2012-2-13. <span style="background-color: white; color: #222222; text-align: start;"><span style="font-family: inherit;"> </span></span>היא גרה, עובדת, ומציגה בתל אביב, בירושלים ובאיטליה. אבל לביאנלה לא נכנסה. והאמת שגם אני לא. את האמירה הייחודית ניתן לראות בתערוכה נפרדת שתופיע בקרוב במשכנות שאננים בגלריית דוויק, ירושלים.<br />
הניסיונות להגדרה עצמית הם לפעמים ניסיונות מיותרים שלנו - מבקרי אמנות וכותבי בלוגים- לקטלג, לספר ולכתוב על תנועות, זרמים ואנשים שבסופו של דבר הם יוצרים את היום יום שלהם. את המציאות הקטנה הנשקפת מחלון ביתם. שלרבות הימים יהפכו להיות סגנון ישראלי מקורי של שנות האלפיים המוקדמות (אמן).<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-33822805312164957152013-11-29T05:36:00.003-08:002013-11-29T05:38:55.502-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
חברים שפגשו אותי הזכירו לי כמה זמן לא כתבתי. כמה זמן לא הקשבתי. כי הייתי עסוקה. בקצב החיים. בעבודה ובשגרה. בהתחלה לא ירד גשם. אחר כך רצחו חייל. אבל לא התעוררתי. אז נהיה חמסין, אבל המשכתי לרוץ ולא נתתי לעובדות לבלבל אותי. אחרי זה קרו עוד כל מיני דברים אבל ביקשתי ממש מהחיים, אם אפשר לא להפריע לי באשליות. <br />
ואז אריק מת. פתאום הכל השתתק. וכמו בכל מוות מהותי החיים עוברים לדום. ואז שואלים את עצמנו לאן כל זה? לאן אני רץ? כמה זמן בכלל נשאר ומה יישאר. הכל נקבר בחול. אבל אחרי זה האווירה מתרככת [כמו במלחמות] ואנחנו מוצאים את עצמנו אוהבים שוב את מה שבאמת יש לנו בחיים. והי, זה לא כסף. זה האנשים הכי קרובים.<br />
<br />
<br />
פוסט של חנוכה יעלה בקרוב.<br />
<br />
שבת שלום חברים.<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhOxmw-HXAuwnodlw_wGcVQ-QgNOCs-DULxaPcUQQlftH1wUm9ELjFnMvKWyyxKj-xDdd0XYlbfWQWubbUtO6TN_HdX5hDXjh5CAd31DpYBldfNnWE_m34FZp64YuVo-aGmopNKMM45PGyU/s1600/_MG_7237+copy.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="500" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhOxmw-HXAuwnodlw_wGcVQ-QgNOCs-DULxaPcUQQlftH1wUm9ELjFnMvKWyyxKj-xDdd0XYlbfWQWubbUtO6TN_HdX5hDXjh5CAd31DpYBldfNnWE_m34FZp64YuVo-aGmopNKMM45PGyU/s640/_MG_7237+copy.JPG" width="640" /></a></div>
<div>
<br /></div>
</div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-78199663377131249192013-10-06T11:49:00.000-07:002013-10-06T11:49:01.993-07:00 מפגש עם יוצר 2# <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
שלום.<br />
הכירו את רועי מרגליות.<br />
גילוי נאות. התחתן עם חברה טובה שלי. יוצרת בפני עצמה שראויה לטור משלה. אבל אנחנו עוסקים ברועי.<br />
אחד, הוא מופיע בתערוכה.<br />
שתיים, הוא מוכשר.<br />
שלוש, הוא יהודי :)<br />
<br />
אבא של רועי ז"ל ואמו תיבד"ל הכירו בין ההורים שלי ובזכותם (או בגללם?) אני כאן היום.<br />
רועי הוא אדם פתוח, מקשיב ומגניב בטירוף. אם אתם רוצים להבין את הישראליות במיטבה- תקפצו לנרגילה וכוס תה אצל משפחת מרגליות ותקבלו ירושלמיות מהולה בכל טוב.<br />
<br />
רועי סיים את לימודיו בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית ואיור לפני שנתיים, אבל צייר ואייר עוד הרבה לפני.<br />
איך מצליחים להעביר מסר של עליזות ועניין בתוך איורים פשוטים?<br />
<br />
לרועי יש סגנון מיוחד משלו, ולמרות זאת אין עכשווי ממנו. הוא מתאים את עצמו לרוח הקהל, ועם זאת דואג לשמור על סגנון מיוחד,קופצני ואישי.<br />
<br />
מה יהודי פה?<br />
מה לא..<br />
הזקן, הכיפה, הרגעים, המצבים המשונים ומקורות ההשראה, אבל אולי יותר מכל זה המבט הזה בעיניים. הומור מלווה בהזיה :)<br />
<br />
יוצאת לסיבוב הופעות בצפון, נתראה בהקדם...<br />
<br />
אה, וכמעט שכחתי..<br />
לרועי יש בלוג מגניב ביותר על רעיונות לפרשת שבוע מלווה באיורים מתאימים<br />
<a href="http://thevparasha.blogspot.co.il/">http://thevparasha.blogspot.co.il/</a><br />
<br />
שבת שלום<br />
<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgufOMc1x8vT9ACz4zacbouRb6FF5zeIH9vk9QaM-jobVkN5jZta805HOhuOGCIUmer5NI72LyLp0spJN8ayonWr02yv_8rW8eZGsdfTp5vLT0QmrhH8s3MoR1hduwvH9U9fMlc5ccgbQO8/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="224" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgufOMc1x8vT9ACz4zacbouRb6FF5zeIH9vk9QaM-jobVkN5jZta805HOhuOGCIUmer5NI72LyLp0spJN8ayonWr02yv_8rW8eZGsdfTp5vLT0QmrhH8s3MoR1hduwvH9U9fMlc5ccgbQO8/s640/2.jpg" width="640" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מימין לשמאל: איור לפרשת בוא, שני איורים המופיעים בתערוכה. רועי מרגליות<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></td></tr>
</tbody></table>
<div>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh8uDczVyCPty-X1xLwiiQk8fG1qXqvWVz7fWjTaVzIzDsUJPkdMdS3FBpclj5zGJuJfwZrFYNYbVyesGTU3hFga7RRhqImcRcLQHVCymEdRGXRd92SYLbaSPvdGUXai_sLb2jXbq1L7pHw/s1600/%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99+%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="186" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh8uDczVyCPty-X1xLwiiQk8fG1qXqvWVz7fWjTaVzIzDsUJPkdMdS3FBpclj5zGJuJfwZrFYNYbVyesGTU3hFga7RRhqImcRcLQHVCymEdRGXRd92SYLbaSPvdGUXai_sLb2jXbq1L7pHw/s320/%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99+%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">איור מופיע בתערוכה- רועי מרגליות<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiT-Se6SM_LmjpXPn4qitubaZhM-IyRhVGkf1OjtAIAaaZWebkVmi5iFuGEIkToSfqtHwnj48QjZ6luZbfaOowzb0lJYWUupbNr3XFfcYD7FfzDglYcM1Km3FI_bxY2w4jKVbSJS3qjXGrZ/s1600/%D7%A7%D7%A8%D7%97.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiT-Se6SM_LmjpXPn4qitubaZhM-IyRhVGkf1OjtAIAaaZWebkVmi5iFuGEIkToSfqtHwnj48QjZ6luZbfaOowzb0lJYWUupbNr3XFfcYD7FfzDglYcM1Km3FI_bxY2w4jKVbSJS3qjXGrZ/s320/%D7%A7%D7%A8%D7%97.jpg" width="226" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">איור לפרשת קרח - רועי מרגליות</td></tr>
</tbody></table>
<br /></div>
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-71342353085954561762013-09-22T16:12:00.000-07:002013-10-17T12:22:13.642-07:00מניפסט ראשון - אמנות מחייבת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="color: orange;">מניפסט מס' 1 </span><br />
<br />
קוראים יקרים.<br />
אני יודעת שקשה לכם להתרכז יותר מכמה שורות. אבל לאלה מכם ששורדים. היום ראיתי אנשים שלא יכלו להתאפק ולהתנהג יפה אפילו כמה דקות. אני עומדת לומר דברים שחוקים. עמדתי בתור ליציאה מחנייה של תערוכה גדולה. לא משהו מיוחד. אבל היה אחרי 11 בלילה, וכולם היו עייפים. מישהו קצת התעכב בתשלום הקופות, עד שמישהו צפצף לו בפראות מאחוריו. מילא זה, זה תמיד קורה, אחד אידיוט. הרי ברור שאף אחד לא יזוז כי צפצפת, אבל בסדר, שחרר לחץ. אתה אחד. אבל אז כמו מקהלה, כל מי שעמד שם איזה עשרים רכבים מתחילים לצפצף בניסיון לדחוף את הדבר הזה עם גלי הקול. כאילו, מה נראה לכם? שהוא יזוז כי צפצפתם? אף אחד לא שם לב שיש שם בעיה וצריך, לא עלינו.. כמה רגעים, לחכות?<br />
<br />
***<br />
<br />
אני מספרת לכם את זה כי אחרי שזה קרה הרגשתי פתאום מאוד עצובה. למה כולם מסביבי מתנהגים ככה? למה לאף אחד אין כוח? אין סבלנות? מה יש? למה אנשים רבים כל כך מגיבים בכזאת אלימות כלפי חולשה או עיכוב של מישהו אחר, שבמקרה, ממש במקרה הוא עמד שם ולא אתם. לא אכפת לי שתגידו שאני תמימה, או נאיבית, או סתם מורה שמנסה לחנך את כולם (איפה, הלוואי...) אבל ברור שמשהו כאן ממש לא תקין. ונמאס לי להתחסד על טוב הלב שלי, ועל הרצון שלי להיות בסדר. ונמאס מתרבות הגועל הזאת שלא רואה את האחר ממטר רק כי הוא אחר.<br />
באותה תקרית היו יכולים להיות יריות. ויש פה גם צד שמח. כי מישהו שרצה לעזור לי להשתלב משמאל עצר את התנועה, אבל מישהו אחר שראה זאת כמטרד המשיך לנסוע. אז העוזר שלי קילל, והנסען כמעט דרס. והעוזר איים, והנסען עשה לו אצבע. ומרוב רצון טוב שלא יודע את הדרך העוזר פשוט צעק לו: " תוציא רובה נראה אותך!". ואם היה לו רובה אולי הוא היה יורה, כי מה 'כפת לו? אנחנו במערב הפרוע.<br />
<br />
ולמה אני מספרת את זה?<br />
<br />
כי על זה בדיוק אני רוצה לדבר! על קודים של התנהגות שיוצרים מבנה של חברה שיודעת להתנהל.<br />
אזרחי ישראל. רוצים לזרוק את הדת? בסדר. את אלוהים? הוא יחיה. אבל אתם הורגים אחד את השני כמו חיות, וזה כבר הרבה יותר גרוע. איש את רעהו חיים בלעו.<br />
<br />
הגיע הזמן לחזור ללמוד איך מתנהגים.<br />
להלן המניפסט הראשון שלי שנכתב לפני שנתיים, אך ערכתי בו מספר שינויים. אני מגישה אותו עכשיו עם קצת היסוס בלב. מקווה שהוא יעשה את דרכו למקומות הנכונים.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiPn_ax_SY-HKOTCYGNijE6gbdfKkgTXpA8JeSOBlEVWlAMW0piki6hDPRArrTjdJ3xi34Za7ts1UVK4pcIZPSuHPvb0fUEgtZ_n10LC2eg5HxMUpOJl2aKlca_3QO83o25Hy77bOUW8r_r/s1600/%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%98+%D7%9E%D7%A1+1b.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="418" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiPn_ax_SY-HKOTCYGNijE6gbdfKkgTXpA8JeSOBlEVWlAMW0piki6hDPRArrTjdJ3xi34Za7ts1UVK4pcIZPSuHPvb0fUEgtZ_n10LC2eg5HxMUpOJl2aKlca_3QO83o25Hy77bOUW8r_r/s640/%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%98+%D7%9E%D7%A1+1b.jpg" width="640" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ניתן להורדה תוך שמירה על זכויות היוצרים<br /><br /></td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
(בגרסה הקודמת עיבדתי את הטקסט, אבל בקריאה חוזרת אני מביאה את הטקסט המקורי, שהוא אולי מחוספס יותר אך גם אמיתי יותר)<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
מותר לשימוש, להורדה, לקריאה ולהדפסה.<br />
בכל מקרה אחר יש להיוועץ עימי. אנא שמרו על זכויות היוצרים ועל כבוד היוצרת.<br />
<br />
* מחילה על הפסיקים הלא מאורגנים, הרצון להוציא את זה כעת, היה דחוף יותר. בע"ה יטופל.<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-48911142249463424142013-09-21T09:54:00.000-07:002013-09-21T09:55:20.841-07:00הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית - מפגש עם יוצר 1# <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
שלום לכם.<br />
אני רוצה להציג בפניכם אמן יקר ומעניין שפגשתי בסיור שנערך למורים לאמנות בביאנלה.<br />
תכירו את יואל תורג'מן. יהודי ירושלמי צרפתי, יוצר וגר בירושלים. יואל הוא בן לאב שעסק בדפוס, ולסבא שהיה חזן.<br />
במשך שלושים שנה הוא עסק בעיצוב, צילום וטיפוגרפיה ובשנים האחרונות הוא בעיקר מצייר.<br />
יואל עובד בטכניקה מעורבת, המשלבת צילום, ציור והדפסה, שילוב הממחיש את כל מיומנותיו כמעצב, צלם וגרפיקאי. את עבודותיו הוא דולה מהשטח, בעיקר מיערות בהם הוא נוהג להתבודד. הוא מערבב בין מיקרו למקרו עד שנוצרת תחושה מטאפיזית.<br />
יואל, לא מנסה להעביר מסר, לדבריו הוא מחפש את הרגע (ומה יותר עכשווי מזה?) ומייצר אמנות פתוחה.<br />
<br />
כששאלנו את יואל על הביוגרפיה שלו, או הרקע שלו הוא חייך וביקש להתרכז בעבודותיו.<br />
אז כך נעשה..<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXMRWZRfQnyh2jvOVzcOMPYParfpBmPygBB-poCJclPLAYHfafcIs2jzzbXHrsuTuzrXjpR33H_m39azaId_ZOa5fJhZ76T8ESbrjJas_cFN6exn4sjeN4ynGzZfcQiwl6wguytIteOS94/s1600/yoel+2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="160" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXMRWZRfQnyh2jvOVzcOMPYParfpBmPygBB-poCJclPLAYHfafcIs2jzzbXHrsuTuzrXjpR33H_m39azaId_ZOa5fJhZ76T8ESbrjJas_cFN6exn4sjeN4ynGzZfcQiwl6wguytIteOS94/s640/yoel+2.jpg" width="640" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">צילום ועריכה: חן הורק</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
ואולי נכשלתי, כי שוב לא יכולתי שלא להראות לכם את האמן ביחד עם יצירותיו, בהקשר הזה זה הופך למעניין עוד יותר.<br />
אלו שתי היצירות של האמן שמופיעות כחלק מהתערוכה "צמאה נפשי" המציגה בהיכל שלמה בירושלים, כחלק מהביאנלה הנוכחית.<br />
<br />
ואולי אני לא רוצה לדבר על עבודותיו של יואל, כדי שהן ידברו בעצמן. אמנות טובה לא צריכה מילים.<br />
לעבודות נוספות של יואל : <a href="https://www.facebook.com/yoel.tordjman">https://www.facebook.com/yoel.tordjman</a><br />
<br />
<div style="text-align: center;">
* * *</div>
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-83123626943733596092013-09-17T15:41:00.000-07:002013-09-17T21:27:08.720-07:00חלק ב- מניפסטים <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
שלום לכולם. כפי שהבטחתי, אני מביאה בפניכם סדרה חדשה של כתבות העוסקות באמנות יהודית עכשווית.</div>
<div style="text-align: justify;">
וכפי שכבר כתבתי, זה לא יהיה קל. רק לקחת כל מילה בעצמה זה מבצע חילוץ גדול. להגדיר מהי אמנות זה כמו להגדיר מהי אהבה (אמרה נורית סרקיס-בנק אוצרת ראשית במוזיאון לאמנות יהודית בהיכל שלמה בירושלים במסגרת הביאנלה שעוד מעט אספר עליה), מהי יהדות אני אפילו לא מתיימרת להגדיר.. ואמנות עכשווית שהיא גם יהודית.. התעייפתי. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
**</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
במסגרת הפרק הנוכחי אציג כמה טקסטים שכתבתי בשנתיים האחרונות, לטקסטים הנ"ל קראתי מניפסטים (מנשרים בעברית), משום שהייתי רוצה שיראו אותם ככאלה. למי שמכיר קצת את ההיסטוריה של האמנות המערבית בשלהי המאה ה19- תחילת המאה ה20, וודאי יודע את השימוש הפוליטי-חברתי של אותם "מנשרים" במסגרת תנועות אמנותיות- חברתיות שקמו השכם והערב באותה תקופה (ומי שלא- אשלח אתכם לקרוא את הסדרה המעולה של האוניברסיטה הפתוחה 'אמנות בעידן המודרני'). אהבתי את הרצינות שבה התייחסו אותם אמנים ליצירותיהם. הייתה בזה תקווה שהאמנות היא בעלת השפעה על החברה. לצערי היום, לאמנות החזותית השפעה מצומצמת על הקהל הרחב שמכיר בעיקר את וואנגוך שפעל בסוף המאה ה18, ואת פיקאסו מתחילת המאה ה20. מה שבטוח שהם כבר לא עכשווים (לא במובן שיצירותיהם לא רלוונטיות, אלא במובן שהם לא יוצרים עכשווים). </div>
<div style="text-align: justify;">
ואם לא השתכנעתם, תעשו השוואה עם עולם האמנות בתחום המוזיקה, שמרוב שהוא חלק מהחיים הוא כבר לא נקרא אמנות (וזו אולי ההצלחה שלו). ראו כמה כולנו מכירים יוצרים עכשווים, מפורסמים יותר או פחות, עד כמה התקשורת נותנת להם מקום, וכמה היצירה שלהם פוריה וחשופה. האם תוכלו למנות לי שמות של יוצרים חזותיים (מכל מדיה שהיא) עכשווים? </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
במניפסטים אותם אביא בהמשך, יש בעיקר הצהרת כוונות. היא נובעת מבלבול שאני מרגישה מהמפגש עם האמנות העכשווית. לאמנות העכשווית אין כללים. אחותה הפוסט מודרנית הגדולה שברה לה אותם. כעת אין מי שיאמר מה יעשה ומה לא יעשה, הכל מותר. </div>
<div style="text-align: justify;">
הרקע לכתיבת המניפסטים נבע מתוך רצון ליצור שוב כללים חדשים באמנות. לחזור למה שחסר לי כל כך והוא לדבר שוב עם הקהל ובעיקר, לדבר אמת. </div>
<div style="text-align: justify;">
אם יש משהו שהיהדות יודעת לעשות היטב זה לקבוע כללים. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
** </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
לפני יומיים ביקרתי בביאנלה לאמנות יהודית עכשווית. וואלה, לא ידעתי שהיא קיימת, והופתעתי לגלות אנשים רבים הרואים צורך לשים את שלושת האייקונים האלה בשורה אחת ולנסות לראות מה יקרה. בפוסט זה ופוסטים הבאים אדבר על המשמעות של ביאנלה זו, ארשום קצת חוויות ואציג בפניכם אמן מקסים שפגשתי במסגרת יום עיון מיוחד למורי מגמת האמנות בביאנלה בירושלים. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
**</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<b>הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית</b></div>
<div style="text-align: justify;">
אירוע אמנותי המתרחש אחת לשנתיים, במקור מתייחס לביאנלה הותיקה בונציה לאמנות עכשווית. את הביאנלה יזם והפיק רם עוזרי. רם כנראה הרגיש שהגיע הזמן ויצר את התשתית לשיח רב ממדי שכזה. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
**<br />
<br />
האם אנחנו אנחנו- או מנסים להיות מישהו אחר?<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
*הצופה=האחר. לוינס. </div>
<div style="text-align: justify;">
-</div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<b>אמנות ויהדות- הילכו שניהם יחדיו?</b> </div>
<div style="text-align: justify;">
בחלק הבא באותו נושא, אביא כמה אמנים שמשתתפים (או שהיו צריכים להשתתף) בביאנלה לאמנות עכשווית, הילה קרבלניקוב, רועי מרגליות, שבמקרה אני מכירה אישית. יש למה לחכות </div>
<div style="text-align: justify;">
- נאצור לנו כאן תערוכה קטנה שתנסה לספר את הסיפור של האמנות היהודית העכשווית. </div>
<div style="text-align: justify;">
טוב, זה ממש מתיימר, אגדיר זאת כך. באמצעות היצירות שאעלה כאן, יעלו שאלות שעוסקות בסוגיות עליהם דיברנו עד כה. קצה דרך בניסיון לדבר אמנות יהודית. עכשווית. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
כך יותר טוב. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
חג שמח לכל בית ישראל. </div>
<div style="text-align: justify;">
<br /></div>
<div style="text-align: justify;">
<br />
<br />
<br />
וכמחווה לאמנות יהודית- הפעם אין תמונות :)<br />
<br /></div>
</div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-30707345286994213772013-08-10T17:20:00.001-07:002013-08-10T17:20:28.431-07:00לא, לא שכחתי...<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
לפעמים, כל מה שצריך זה חבר טוב.<br />
כשמירי הלכה, נותרתי לבדי. פנטזתי על גלידה, אבל לבד זה לא ממש כיף. וכמו שיכול לקרות רק בירושלים,<br />
מתקשרת חברה ושואלת אם אני בסביבה. ובכן הייתי. וכיוון שהייתי זכיתי להפתעה נעימה.<br />
ברוריה שלי לקחה אותי לסיור קצרצר בתערוכת הרכבות, שנפתחה זה מכבר באיחור מה, ובכל זאת, הרבה יותר מעניין להיכנס כשלא מרשים לך..<br />
<br />
לכבודכם הכנתי כמה צילומים, מקווה שתיהנו.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgg1nMYsfoxbMHVdFZkTRZp8dVXELk9IRuSfsgVAb81dBoqYqWSqJRK1Ivy3KvzHs6OdeeQNq32Plq-m-KZPjCbAUJ0OaruDV6qud0iFAiZar2KHWI7JIIA9KmyOhMOHfj6feEm8v8sdeqq/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="478" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgg1nMYsfoxbMHVdFZkTRZp8dVXELk9IRuSfsgVAb81dBoqYqWSqJRK1Ivy3KvzHs6OdeeQNq32Plq-m-KZPjCbAUJ0OaruDV6qud0iFAiZar2KHWI7JIIA9KmyOhMOHfj6feEm8v8sdeqq/s640/2.jpg" width="640" /></a></div>
נתראה בחופשה הבאה!<br />
חן חנה.<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-69541505766233954852013-08-10T16:38:00.000-07:002013-08-10T16:38:56.543-07:00מתחם התחנה - תחנה אחרונה - אוכל והפתעה <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
<br />
את החלק האחרון של הבלוג אסיים במה אכלנו, ומה דעתי, כמעצבת על עיצוב ומיתוג המתחם.<br />
אין בהכרח קשר לוגי בין הדברים. מתחם התחנה הוא מקום בילוי אסטרטגי, אבל הוא גם הרבה יותר מזה.<br />
הוא מצליח לאחד כמה סוגים של חוויות ובאופן מלא כך שהם משתלבים ותורמים זה לזה.<br />
המוזיקה, האמנות, הבילויים וההיסטוריה משתלבים נהדר. תודה לך ירושלים.<br />
<br />
בדיקה קטנה העלתה שסטודיו open , המוכשר והמחונן ,יצר את המיתוג והעיצוב הגרפי של המקום.<br />
מי שיכנס לאתר של open יגלה שם חשיבה מחקרית, ישראלית ומאוד מאוד מקורית. אם תעברו כמו שאני עשיתי, על מבחר הפרויקטים המוצגים באתר, תיווכחו כמה עמוק נטמעו מותגים אותם יצרו. בעיני, זוהי באמת רמה גבוהה של עיצוב ויכולת לייצר אמירה.<br />
<br />
את מתחם התחנה הכרתי לראשונה עם כרטיס הזמנה למתחם שקיבלתי בדואר לפני כשנה, בהיותי ירושלמית.<br />
אהבנו את העיצוב ותלינו את המודעה על המקרר. לא ביקרתי בו כל אותה שנה. לא הרגשתי שזה שונה מכל חוויה אחרת שיצא לי לחוות. ויש כאלו הרבה בירושלים.<br />
ומכאן שתי מסקנות. יתכן ולא נעשה מחקר עומק, או שאולי משהו במסר לא עבר נכון. ויתכן, שההצלחה היתה מעל למשוער. הצבעוניות הנחמדה והקלילה, לא מצליחה לטעמי לקלוע לעומק התופעה, שיש בה הרבה יותר ממפרט גיאומטרי של צבעי יסוד מגוונים.<br />
שוב לצפייה באתר המתחם: <a href="http://www.firststation.co.il/">http://www.firststation.co.il/</a><br />
<br />
**<br />
<br />
ואפרופו צבעים.<br />
לאחר שטיילנו, התפעלנו וצילמנו, נהיינו קצת רעבות.<br />
כמו שאפשר לראות, בירושלים נשמר שיוויון יפה בין חילונים לדתיים, מצד ימין מסעדה לא כשרה, ומצד שמאל מסעדה כשרה. מה שיפה זה שהכשרה לא נופלת בעיצובה מחברתה מימין (אולי היתה צריכה להיות בשמאל, אבל בירושלים הכל הפוך..).אילו הייתי טועמת את שניהם הייתי מספרת, אך כאמור, נבצר ממני..<br />
<br />
התיישבנו בשולחן. הכל היה פשוט חמוד. לכל כלי נתנו את הדעת. הכל היה בטוב טעם. עוד לפני שטעמנו.<br />
הזמנו סלט, לחם ותוספות. ונהננו מכל ביס. זה לא טור על אוכל, אבל איך אפשר בלי?<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjfC-2FkBFTqazecI9EX8LbG_8Eu8Dmn2CZmGOhoRjOr85UfyagyzoLpNk-sBPZuf9IXXRjP4g6SUQUqAj8X3fpOuKU9rittBUyGevPvD97eCImyAac-GggKnVsm6KZ_updohn7eRcel1Ho/s1600/1.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="238" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjfC-2FkBFTqazecI9EX8LbG_8Eu8Dmn2CZmGOhoRjOr85UfyagyzoLpNk-sBPZuf9IXXRjP4g6SUQUqAj8X3fpOuKU9rittBUyGevPvD97eCImyAac-GggKnVsm6KZ_updohn7eRcel1Ho/s640/1.jpg" width="640" /></a></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
בתיאבון :)<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjL2ch5-UaUqjcwSrHerT6dl4fIq8ggKkgxrmZnHaRdXYxbK059cgIi2Y-9cP9xzuBCJnipYBhTfoRjWZc-aTZqH348NNQmc5jxA54ct6MzBYTyDmh1RQV_NO3kaUvYH8001XA808GTSv9m/s1600/IMG_1384.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjL2ch5-UaUqjcwSrHerT6dl4fIq8ggKkgxrmZnHaRdXYxbK059cgIi2Y-9cP9xzuBCJnipYBhTfoRjWZc-aTZqH348NNQmc5jxA54ct6MzBYTyDmh1RQV_NO3kaUvYH8001XA808GTSv9m/s1600/IMG_1384.JPG" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjL2ch5-UaUqjcwSrHerT6dl4fIq8ggKkgxrmZnHaRdXYxbK059cgIi2Y-9cP9xzuBCJnipYBhTfoRjWZc-aTZqH348NNQmc5jxA54ct6MzBYTyDmh1RQV_NO3kaUvYH8001XA808GTSv9m/s1600/IMG_1384.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjL2ch5-UaUqjcwSrHerT6dl4fIq8ggKkgxrmZnHaRdXYxbK059cgIi2Y-9cP9xzuBCJnipYBhTfoRjWZc-aTZqH348NNQmc5jxA54ct6MzBYTyDmh1RQV_NO3kaUvYH8001XA808GTSv9m/s1600/IMG_1384.JPG" /></a></div>
<br />
<br />
<b><br /></b>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEggn2jB3S3Kzo8SDjiRQ09uX0QWNZEIXOPK2H3YUY-21DJslVk7R42MmgdWndJfLMOkhdQP3tJOD5WANwgmPy3lmaAkyNEGrx4B6AWyMdSOXfP0EY8QbEd0DJJ42bUynBI_w7GF4hZubgyJ/s1600/IMG_1384.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEggn2jB3S3Kzo8SDjiRQ09uX0QWNZEIXOPK2H3YUY-21DJslVk7R42MmgdWndJfLMOkhdQP3tJOD5WANwgmPy3lmaAkyNEGrx4B6AWyMdSOXfP0EY8QbEd0DJJ42bUynBI_w7GF4hZubgyJ/s1600/IMG_1384.JPG" /></a></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div>
<br /></div>
</div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-10240617589088060902013-07-30T11:13:00.002-07:002013-07-30T11:17:09.274-07:00מתחם התחנה הראשונה - קצת תרבות - חלק שני<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
על עונת התרבות בירושלים כבר שמעתם?<br />
<br />
קרן שוסטרמן בשיתוף עם צוות של אנשי תרבות ורוח, מפיקים, יוצרים ואוצרים אירועי תרבות בתקציבה של הקרן.<br />
בכל עונה נבחר אמן והוא מתבקש ליצור סביב נושא מסויים. אמן העונה הוא המעצב טל ארז, שהתבקש ליצור בנושא ירושלים. ארז הבחין בפנים הרבות של העיר ואצר צילומים שונים המבטאים נרטיבים שונים של העיר. הוא בחר צלמים וביקש מהם לצלם בהתאם לנושא מסויים. אחד הצלמים הוא יורם אמיר, אמן ופובליציסט שאסף חלונות בכל ימי חייו.<br />
שמה של התערוכה "שאלה של השקפה" מציג בצורה יפה את מורכבות העיר והפרויקט. <br />
התערוכה מתארחת בביתן השני משמאל במתחם. אי אפשר לתפוס את כולה במבט אחד. מדובר בחלל המחולק פונקציונלית לשניים, אולי לשלושה. חלל לתצוגה, וחלל לקריאה או מנוחה, ובפינה דלפק שירות/ מכירה. החלל גדול. ובאופן מאוד אמיץ אפילו ריק. נקי ולא טיפוסי למרחבים מן הסוג הזה. מאוד נעים להיכנס אליו גם אם לא מבינים מה בדיוק קורה שם.<br />
<br />
אז מה שקורה שם בהחלט מעניין. מצד ימין (ראו תמונה) בחלל התצוגה, מונחים במעגל משקפות להקרנת שקופיות (זוכרים? אי שם בשנות השמונים, היינו רואים בהם תמונות של וולט דיסני) כולם עומדים בגובה עיני אדם (גבוה מידי לנמוכים כמוני) ומזמינים להסתכל בהם. <br />
בכל משקפת מונחת סדרת צילומים מ"זווית אחרת". וכל סידרה מהווה נקודת מבט שונה של העיר. הכפילות של המבט, זה הרואה וזה החושב היא מרכז התערוכה ותוך כדי התבוננות בתמונות, אפשר לראות את העיר קצת אחרת.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2s6NDeFk8o8Ivj51B12n51d2nTNzd-sM0xu3PMqx_ZRA6JAjLU-VR-V80nHIeh75O0jJfkmWE3r_vkQa8DcBBf_P90O0CaInORB8x4E9r1BKrTFkb2BQgF8uVLmIMV0Uh_bTjnk1-VdFS/s1600/set+1+t.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="322" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2s6NDeFk8o8Ivj51B12n51d2nTNzd-sM0xu3PMqx_ZRA6JAjLU-VR-V80nHIeh75O0jJfkmWE3r_vkQa8DcBBf_P90O0CaInORB8x4E9r1BKrTFkb2BQgF8uVLmIMV0Uh_bTjnk1-VdFS/s640/set+1+t.jpg" width="640" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">צילום: חן הורק // באמצע למטה: מירי שורץ</td></tr>
</tbody></table>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<br />
בהמשך החלל שולחן. עליו ספרים. נכון. בנושא ירושלים. ליד השולחן אבא של נתי , העובדת במקום, יושב בשקט ומאזין לשיחה. ובסוף דלפק. מכירה אם תרצו, אבל ממש לא חייבים. כאן הקניה היא חלק מהחוויה ולא המטרה שלה. וזה בעיניי כל הסיפור.<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj03zewk8Cs49T1cPVhWkdNkCAxF8BgJdy58HIUhdNxa5pxFyUbg8RVBqSYRTse9tswwbg-rX0KB8eoZqEiilbXmukCuBoN9Rm6wBUAmq6AKX7PrZoqLexbQtw4NhpyxdJPPdTnRPkqeS5s/s1600/7.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="237" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj03zewk8Cs49T1cPVhWkdNkCAxF8BgJdy58HIUhdNxa5pxFyUbg8RVBqSYRTse9tswwbg-rX0KB8eoZqEiilbXmukCuBoN9Rm6wBUAmq6AKX7PrZoqLexbQtw4NhpyxdJPPdTnRPkqeS5s/s320/7.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgYoBQgp9o8cbSXkvZLOo35xlOetX8pUrp4aRcqdCbMbLnCKIVWIcXpCplvEN1ZHkt11WhXJPt6kdcLAxQRHLjYxdKxqrr6J-7X4P4V38U8TUV5rBxXzOcexung-A4ErK4qoxPtlSTRdZv9/s1600/set+2+t.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgYoBQgp9o8cbSXkvZLOo35xlOetX8pUrp4aRcqdCbMbLnCKIVWIcXpCplvEN1ZHkt11WhXJPt6kdcLAxQRHLjYxdKxqrr6J-7X4P4V38U8TUV5rBxXzOcexung-A4ErK4qoxPtlSTRdZv9/s1600/set+2+t.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi8ZBnu9Mgj9u4jr4uZOHuItSa-QmA_ZHSeX8n3Enq12XUDK7dIuU9sxolP7flnPHOZthEq2oOnyiJxcDAgZf7x8ng4s_aryqLKnndx2roBbWedxA6SNp8XDEUh_vl-hidJXGNOpcBKV9_5/s1600/set+2+t.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi8ZBnu9Mgj9u4jr4uZOHuItSa-QmA_ZHSeX8n3Enq12XUDK7dIuU9sxolP7flnPHOZthEq2oOnyiJxcDAgZf7x8ng4s_aryqLKnndx2roBbWedxA6SNp8XDEUh_vl-hidJXGNOpcBKV9_5/s1600/set+2+t.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxAuNx-CqqFaU0rVsi4dy1ThKoLIRyhE1FH2FWUiN9D0LXCDfTDMozc0nZIUiw4S1q_PSa5yjAI2Q3M_4OUwsovtVrG_ANF4-rlqeeUrOJ5OiHFJhrXbAQyOMd80K8nXf44EQFvBKDS1bX/s1600/set+2+t.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxAuNx-CqqFaU0rVsi4dy1ThKoLIRyhE1FH2FWUiN9D0LXCDfTDMozc0nZIUiw4S1q_PSa5yjAI2Q3M_4OUwsovtVrG_ANF4-rlqeeUrOJ5OiHFJhrXbAQyOMd80K8nXf44EQFvBKDS1bX/s1600/set+2+t.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhy9B2tlY23MOVhcLcr-KxsinK6qI4gKEliYUgkSs3RpRbbL0UCYwfCRsmIA1X3bya4vJZvHguSnVjrRCmC9UhDKEaZODJYYhTL8iBzC8SlrJAQyjLs-P8JpjenKArqYEcoogiWFcV9-fA_/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhy9B2tlY23MOVhcLcr-KxsinK6qI4gKEliYUgkSs3RpRbbL0UCYwfCRsmIA1X3bya4vJZvHguSnVjrRCmC9UhDKEaZODJYYhTL8iBzC8SlrJAQyjLs-P8JpjenKArqYEcoogiWFcV9-fA_/s1600/2.jpg" /></a></div>
<br />
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\<br />
<br />
לפני מספר שנים ביקרתי בשבוע העיצוב בלונדון. מדובר בתערוכות עיצוב ומכירה הפזורים בכל רחבי העיר. לא הפסקתי להתרשם כמה הם מוכשרים ומקצועיים. בעיקר ביכולת שלהם לשלב את המוצרים החדשים עם ההיסטוריה והאסתטיקה של העיר. אנחנו לא אנגלים, וגם לא צריכים להיות. אבל למדתי דבר חשוב. את היכולת שלהם להפוך דבר פשוט לעניין. להתרחשות. ובעיקר להפוך את העיר שלהם למיוחדת.<br />
עונת התרבות בירושלים, ומתחם התצוגה שלה בהחלט הופכים את ירושלים לכזאת. וגאווה עבורי כמעצבת, וכישראלית, להסתובב בשורותיה. כי להצליח בעיצוב זה להבין את המקום. ולא לנסות לאלץ אותו להיות משהו אחר.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlb8mYB5HmLn0-2luZlC6JNimZThaXUyEkYAIkSNQH5dftTbioXfCFg3bJPaNN6YVklvGkXlysYgu3_iCyVHf-nhY7K9jyJ6Nv4N5fUefkG1-vjxnvQviFNdo3hRFAwDCsgV_xHl5LM7dX/s1600/set+2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlb8mYB5HmLn0-2luZlC6JNimZThaXUyEkYAIkSNQH5dftTbioXfCFg3bJPaNN6YVklvGkXlysYgu3_iCyVHf-nhY7K9jyJ6Nv4N5fUefkG1-vjxnvQviFNdo3hRFAwDCsgV_xHl5LM7dX/s1600/set+2.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxzVqbtkcbJnFFiv4h-iL1x76dVaXHoAGhwHFBEknDwr2Vs7H0XqCOqPynxCG5h61F0Se-0MLKBIPiuEziLw24K3fX2zaTOetbhegQtMIhgnAIb2ABXI_ALC4ywfgNTa7tNg41vEMnhatu/s1600/set+2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxzVqbtkcbJnFFiv4h-iL1x76dVaXHoAGhwHFBEknDwr2Vs7H0XqCOqPynxCG5h61F0Se-0MLKBIPiuEziLw24K3fX2zaTOetbhegQtMIhgnAIb2ABXI_ALC4ywfgNTa7tNg41vEMnhatu/s1600/set+2.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxzVqbtkcbJnFFiv4h-iL1x76dVaXHoAGhwHFBEknDwr2Vs7H0XqCOqPynxCG5h61F0Se-0MLKBIPiuEziLw24K3fX2zaTOetbhegQtMIhgnAIb2ABXI_ALC4ywfgNTa7tNg41vEMnhatu/s1600/set+2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxzVqbtkcbJnFFiv4h-iL1x76dVaXHoAGhwHFBEknDwr2Vs7H0XqCOqPynxCG5h61F0Se-0MLKBIPiuEziLw24K3fX2zaTOetbhegQtMIhgnAIb2ABXI_ALC4ywfgNTa7tNg41vEMnhatu/s1600/set+2.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxzVqbtkcbJnFFiv4h-iL1x76dVaXHoAGhwHFBEknDwr2Vs7H0XqCOqPynxCG5h61F0Se-0MLKBIPiuEziLw24K3fX2zaTOetbhegQtMIhgnAIb2ABXI_ALC4ywfgNTa7tNg41vEMnhatu/s1600/set+2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgxzVqbtkcbJnFFiv4h-iL1x76dVaXHoAGhwHFBEknDwr2Vs7H0XqCOqPynxCG5h61F0Se-0MLKBIPiuEziLw24K3fX2zaTOetbhegQtMIhgnAIb2ABXI_ALC4ywfgNTa7tNg41vEMnhatu/s1600/set+2.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxAuNx-CqqFaU0rVsi4dy1ThKoLIRyhE1FH2FWUiN9D0LXCDfTDMozc0nZIUiw4S1q_PSa5yjAI2Q3M_4OUwsovtVrG_ANF4-rlqeeUrOJ5OiHFJhrXbAQyOMd80K8nXf44EQFvBKDS1bX/s1600/set+2+t.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxAuNx-CqqFaU0rVsi4dy1ThKoLIRyhE1FH2FWUiN9D0LXCDfTDMozc0nZIUiw4S1q_PSa5yjAI2Q3M_4OUwsovtVrG_ANF4-rlqeeUrOJ5OiHFJhrXbAQyOMd80K8nXf44EQFvBKDS1bX/s1600/set+2+t.jpg" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj98LIjSyMYbnDCIDiuT6rI0YJ4gBhw2463FcXLeVi20ZDbxfJDlQlM8C0mrereFE45PVkGne5YkjsFgc-4bWT4S2fq8Serwe8-hhfKAuNzAk14RA2Ftc1zoyAJ-D-LOdBs7H8_8LmJY6gn/s1600/set+2+t.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj98LIjSyMYbnDCIDiuT6rI0YJ4gBhw2463FcXLeVi20ZDbxfJDlQlM8C0mrereFE45PVkGne5YkjsFgc-4bWT4S2fq8Serwe8-hhfKAuNzAk14RA2Ftc1zoyAJ-D-LOdBs7H8_8LmJY6gn/s1600/set+2+t.png" /></a></div>
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi67lebV3wYgvmLO5lN5_I6_WK7zp3WV1EB6MZx2cGBq2gxd8Ix7lWtc4j_bLw4yhy-EosLMf4IeD7jjJXrSDyBGWiDJwqi0v1b50Gf2u04YtflyeoTgtobQ9_5sKqqBKLuWzS253NOtYq7/s1600/set+3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="322" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi67lebV3wYgvmLO5lN5_I6_WK7zp3WV1EB6MZx2cGBq2gxd8Ix7lWtc4j_bLw4yhy-EosLMf4IeD7jjJXrSDyBGWiDJwqi0v1b50Gf2u04YtflyeoTgtobQ9_5sKqqBKLuWzS253NOtYq7/s640/set+3.jpg" width="640" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מימין לשמאל למעלה: אריזות השקופיות ליד הדלפק ניתנות למכירה, מבט על החלל הספרטני, תקריב תצוגה.<br />
למטה: נתי, אבא של נתי ומבקרת, מבט אל תוך השקופית, ותצלום שקופיות אל האור. צילומים: ימין למעלה: מירי שורץ. כל השאר: חן הורק</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxAuNx-CqqFaU0rVsi4dy1ThKoLIRyhE1FH2FWUiN9D0LXCDfTDMozc0nZIUiw4S1q_PSa5yjAI2Q3M_4OUwsovtVrG_ANF4-rlqeeUrOJ5OiHFJhrXbAQyOMd80K8nXf44EQFvBKDS1bX/s1600/set+2+t.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjxAuNx-CqqFaU0rVsi4dy1ThKoLIRyhE1FH2FWUiN9D0LXCDfTDMozc0nZIUiw4S1q_PSa5yjAI2Q3M_4OUwsovtVrG_ANF4-rlqeeUrOJ5OiHFJhrXbAQyOMd80K8nXf44EQFvBKDS1bX/s1600/set+2+t.jpg" /></a></div>
תודה מיוחדת לנתי גרוביץ' שחייכה והסבירה את פניה ואת המקום.<br />
<span style="color: red;"> עונת התרבות בירושלים: </span><a href="http://www.jerusalemseason.com/content/event/view-heb">http://www.jerusalemseason.com/content/event/view-heb</a><br />
<div>
<br /></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-22079446186150353982013-07-21T14:31:00.000-07:002013-07-21T15:15:16.761-07:00התחנה הראשונה- ביקור מעניין בירושלים והפתעה - חלק ראשון <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<br />
<br />
שלום לכם.<br />
תשעה באב נגמר ובשביל רובנו זה הזמן לצאת לחופש. גם למורות שעוד עושות "סידורים" אחרונים בבית הספר כבר אין יותר תירוצים. יוצאים לבלות. הפוסט הבא מיועד למי שהחליט להישאר בארץ ולבלות איתנו קצת זמן איכות. הכירו את אחד הפרויקטים התיירותיים היותר מעניינים שצמחו כאן. בחרתי בו כי הוא מסמל בעיני הרבה מעבר לבילוי.<br />
<br />
<b>התחנה הראשונה</b><br />
רבות נכתב עליה, ותוכלו לחפש בגוגל ובוודאי למצוא. ובכל זאת קצת רקע..<br />
מתחם התחנה הראשונה נמצא בירושלים, במתחם התחנה הישנה הראשונה שהוקמה בעיר בסוף המאה ה19. תחנה זו היתה פעילה משנת 1892 ועד 1998 בה הושבתה התחנה והפכה מוזנחת וסגורה למבקרים (פעם פעם, נכנסנו דרך הגדר כדי לראות מה יש בה, הצטלמנו על הפסים וברחנו..) את המתחם שיפצו וחידשו וכיום הוא מרכז מבקרים הכולל חנויות, מסעדות, שוק ואמנים ומגוון פעילויות.<br />
<br />
<b>מה יש במתחם התחנה שמצליח כל כך?</b><br />
<br />
"התחנה הראשונה משלבת בין תרבות ופנאי לסגנון חיים, ומחוברת בטבורה לקצב החיים התוסס והמתחדש של ירושלים.<br />
ערכי התחנה הראשונה שמים במרכז תפיסת תרבות עשירה יחד עם מרחב של קולינריה ואוכל, מסעדות ומקומות בילוי, ספורט ופנאי". לא יכולתי לכתוב את זה טוב יותר. מתוך האתר של מתחם התחנה <a href="http://www.firststation.co.il/">http://www.firststation.co.il</a><br />
<br />
ומתוך החוויה שלי, מי שתכנן את המקום הצליח להפיח בו רוח חיים ולתת לו אופי משלו. זה לא דבר פשוט ולא תמיד מצליח. בטח לא בירושלים. ניסיונות רבים להחיות את העיר, להצעיר אותה ולהנגישה למבקרים נעשים בשנים האחרונות, ובעיניי זהו אחד הניסיונות שגם הצליח. <br />
\\\ הסוד לדעתי טמון בירושלמיות. במובן הפשוט של המילה- במיתוג או במילים אחרות- בסמליות של העיר. באוכל, באמנים ובסיורים. כולם שייכים לה.<br />
אך גם במובן העמוק של המילה, להבין מהי ירושלמיות אמיתית נובע מהערכים שלה. בפשטות שלה ובנעימות שלה, זה לא עובד כשהיא מנסה לחקות את תל אביב, וזה גם לא עובד כשהיא מנסה להצטנע. אבל כנראה שתהליך התבגרות איפשר לה להיות היא עצמה ולהצליח. הנה זה בא.<br />
<br />
<br />
<br />
לפתוח מתחם בילוי פתוח לתושבים היא מחשבה ירושלמית.<br />
לבנות ביתני מכירה אך לא להכריח אותך לקנות, זו מחשבה ירושלמית.<br />
לפתוח מסעדה כשרה ולידה מסעדה לא כשרה. ושתיהן יפות. זו ירושלמיות.<br />
לקנות גלידה בזול, מזכרת במחיר סביר, והכל על דק עדכני עם עיצוב מקורי, זה ירושלמי.<br />
<br />
אבל הכי ירושלמי זה האנשים.<br />
<b><br /></b>
<b><br /></b>
<br />
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="640" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgZ-GzdAkwXAtBRZ7e3DgoC9ff6A7DZ5BjUxtfZ5GIzXHKoafLAfYBKleR45T_OGPjmbZeSyMnhAHfD_VTv8_ktF3oRbwCVgudSQyTAR1Yi8GkyCGCJB8ghOVfc0kZ_scIn8JIqXpPZnORR/s640/4.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="213" /></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">שתי תמונות תחתונות: מירי שורץ</td></tr>
</tbody></table>
<b>מרכז המבקרים</b><br />
<div>
מימין לכניסה עמד פעם קופאי ומכר כרטיסים. היום נמצא שם מרכז המבקרים.<br />
מרכז המבקרים מספק מידע על כל המתרחש בתחנה ובאזור. עוד ניתן לצאת<br />
מהמרכז לסיורי סגווי, אופניים חשמליים, סיורים מודרכים ועוד.<br />
במרכז ניתן לרכוש מזכרות ופריטים מיוחדים וממותגים של מתחם התחנה<br />
הראשונה (על פי האתר. ועל פי ניסיוני..)<br />
הפריטים הצבעוניים תופסים את העין עוד מבחוץ, ומושכים חובבי צעצועים<br />
כמוני להיכנס ולבדוק. בתוך החנות יש הרבה יותר ממזכרות צבעוניות.</div>
<div>
<br />
שוחחנו עם אסף, שותף בניהול החנות והקמתה.<br />
אסף, נתן ועמיחי הגיעו מתחום התיירות. הם מחזיקים מקומות יציאה נוספים<br />
לסיורים בעיר. אחד מהם ליד שוק מחנה יהודה ואחד נוסף בטיילת ארמון הנציב.<br />
שאלנו את אסף מה עומד מאחורי אוסף המזכרות?</div>
<div>
<br /></div>
<div style="font-family: Arial, Arial; font-size: 14px;">
<span style="background-color: white;"></span></div>
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Times, Times New Roman, serif;"></span></span><br />
<span style="background-color: white;"><span style="font-family: Times, Times New Roman, serif;"></span></span>
<b>MADE IN JERUSALEM</b><br />
שמאחורי חנות המזכרות עומדת אג'נדה מעניינת. כל הפריטים בחנות הם בעלי זיקה לירושלים, לתחנה ולהווי הישראלי.<br />
מעניין לראות שרוב המעצבים המציגים את עבודותיהם במרכז, הם מאמנים / מעצבים ירושלמים ברוח צעירה ועדכנית.<br />
חלק אחר של העבודות פשוט מדבר על ירושלים ובזה נוצרת אווירה כיפית, קלילה ומעודכנת אבל גם ירושלמית מאוד.<br />
כיף. כיף גדול להסתובב שם.<br />
ועוד בונוס מעניין. בניגוד לחנויות עיצוב שיקיות, מדובר בפריטים בעלי מחירים סבירים בהחלט, ובכך ניתן להשלים את החוויה גם עם קניה נחמדה.<br />
פריט אחד מעניין שמשך את תשומת ליבי היה מודל מוקטן<br />
להרכבה של מתחם התחנה. בשיתוף עם מנהלי התחנה, יצרו במרכז דגם מעץ המיועד להרכבה. את הדגם בנו על פי תכניות מדוייקות של המקום. ניתן למצוא גם דגמים נוספים של דמויות אייקוניות כמו הרצל ורבין הניתנים גם הם להרכבה עצמית.<br />
<br />
לפרטים נוספים והזמנות- 02-6480334 (ותספרו שהגעתם דרכי)<br />
לאתר התחנה- <b><a href="http://www.firststation.co.il/"> www.firststation.co.il</a></b><br />
סייעה בהכנת הכתבה, בבילוי ובאכילה: מירי שורץ<br />
<span style="background-color: white;"><br /></span>
<span style="background-color: white;"><br style="color: #49292a; font-family: Arial, Arial; font-size: 14px;" /></span>בהמשך- עונת התרבות הירושלמית מציגה במתחם התחנה, מה אכלנו והצצה לתערוכת הרכבות החדשה....<br />
<br />
בילוי נעים<br />
חן-חנה<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiwc4e0pGyIyZ6StUHEfflVOsyxGD3Vz5iat-lNliaPU9sxo_XcPbom1T6PQFbcj2ZTh4feM9Nyple_NPDWygjUttIKJgd9IXoAb35N09jPPP4PXpa9Qafot0ZEjxd84r7o9bk-fQNp23Qz/s1600/IMG_1429.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiwc4e0pGyIyZ6StUHEfflVOsyxGD3Vz5iat-lNliaPU9sxo_XcPbom1T6PQFbcj2ZTh4feM9Nyple_NPDWygjUttIKJgd9IXoAb35N09jPPP4PXpa9Qafot0ZEjxd84r7o9bk-fQNp23Qz/s400/IMG_1429.JPG" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr>
</tbody></table>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-size: x-small;">כל הצילומים למעט המצויין למעלה: חן הורק</span></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
------------------------------------------------------------------------------------------------------------</div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-37170324651100760462013-07-15T14:05:00.001-07:002013-07-15T14:05:15.684-07:00על הורדוס ועל מקדש מודרני. פוסט לתשעה באב (אבל לא רק)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
אני לא אוהבת שאומרים לי מתי להתבאס. וכבר כמה שנים שהאבל מרגיש לי לא נוח. הוא אמור להיות. ובכל זאת..<br />
אבלות על אדם מוקצבת בזמן. רק האבל על בית המקדש דינו להיפסק. אימתי? עד לבנייתו של בית המקדש הבא. מישהו אמר לנו לא להתחיל?<br />
<br />
<b>בית הבחירה</b><br />
כשמדברים על בית המקדש זה מעורר אותי לחשוב עליו כמקום אמיתי. <br />
למה רק דתיים מתגעגעים לבית המקדש? אני באמת לא יודעת. בית המקדש הוא מקום לאומי. בכל זאת נדמה<br />
שסביב הר הבית מהלכים פריקים ימניים קיצוניים. ובכן, אני לא כזאת זה בטוח ובית המקדש מושך אותי עד מאוד.<br />
אבל, יש לי כמה בעיות רציניות עם הנושא, וכבר כמה שנים שאני מוטרדת איך באמת נבנה אותו. אני לא צמחונית<br />
(לצערי), וגם לא ממש אכפת לי אם הוא ירד מלמעלה או מלמטה. האמת היא פשוטה ואולי קצת שטחית, אבל נראה<br />
לי שבמקום הכי חשוב לעמישראל, מכל השכבות והעדות, בית המקדש צריך להיות מעוצב בסגנון שמייצג את העם<br />
<br />
* *<br />
<br />
"מעוצב"? "סגנון"? יש דברים יותר חשובים גברת חן, בבית המקדש מתפללים ועובדים את השם. ומה את מתעסקת<br />
בקטנות, בכלל, עיצוב זה לחלשים... כלומר, לעשירים. עוד אין לנו כסף לדירה ואת פה מדברת על עיצוב.<br />
<br />
נעמוד על המילה "עיצוב". עיצוב בעברית זה לתת צורה. וצורה היא התגלמות הרעיון בעולם הממשי. פשוט.<br />
כדי להביא רעיון לידי ביטוי צריך לתת לו צורה. כמו מילה. כמו תבנית. כמו בית.<br />
<br />
סגנון. סגנון חברים, זה לא רק סטיילינג. סגנון הוא הדרך שבה אתה עושה את הדברים. כי הדרך משקפת את עולם<br />
הערכים שלך. אם בחרת כך או אחרת על מנת לשקף בצורה המדוייקת את הייחודיות שלך.<br />
אולי עכשיו תסכימו איתי שבית המקדש זה לא לדתיים בלבד, ועיצוב הוא באמת עניין חשוב. כי בית מקדש שנשאר<br />
לעד (כמו שאומרים על בית המקדש שלנו) בכל זאת צריך לשדר משהו נצחי אבל מאוד מאוד אותנטי.<br />
משימה חשובה. נצא לדרך..<br />
<br />
* *<br />
עולים לירושלים.<br />
מוזיאון ישראל (אני יודעת שציפיתם לכותל אבל התכניות שלי היו שונות ). פרפרזה למקדש?<br />
היו בעבר וישנם עדיין זרמים באמנות שחיפשו לצאת החוצה ולהציג אמנות בעיר. בכפר. ברחוב. אבל אני אוהבת את המוזיאון ואין לי עניין לבטלו. יש משהו יפה ביכולת לדבר על. על העיר. על הרחוב. על הכפר ולתת מבט שונה. מתבונן מהצד.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div style="text-align: right;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhzX38T2SDPD3PUVPI140HfIkn6eTCBezUbNJcuAYKszo65AEyhru3KqGatuS6vbIPERbND-TSHZzYYNxKLoitlvdIfAuXjqZaOYYaME0zQ6LCIqelBlht-WP7cxmiMzXuCu__OsU1y55Zm/s1600/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%97%D7%95%D7%A5+2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="158" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhzX38T2SDPD3PUVPI140HfIkn6eTCBezUbNJcuAYKszo65AEyhru3KqGatuS6vbIPERbND-TSHZzYYNxKLoitlvdIfAuXjqZaOYYaME0zQ6LCIqelBlht-WP7cxmiMzXuCu__OsU1y55Zm/s640/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%97%D7%95%D7%A5+2.jpg" width="640" /></a></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
אני נכנסת לתוך המוזיאון ומהלכת בחדריו. יש לי תחושה שנכנסתי בשעריו של מקדש. ואני עוברת מהחצר להיכל, ומהיכל להיכל.<br />
אני אוהבת מוזיאונים.<br />
אני אוהבת את הריח (עץ ובטון), את השקט, ואת הנוף. ומכולם את מוזיאון ישראל. כן. אייקוני, קלאסי, לא מתנשא ומאוד ממלכתי ובעיני הכי קוסמופוליטי שיש. פניי לתערוכה חדשה על הורדוס ובנייניו.<br />
<br />
<b>הורדוס.</b><br />
את כל הדרך מהמרכז עשיתי לכבודו.<br />
מלך בלתי מעורער. שליט מרתק ששלט באזורנו משנת 37-4 לפנה"ס. הורדוס בנה ועיצב מחדש את פני הארץ, והיה לאחד<br />
הבנאים הגדולים של תקופתו.<br />
לא אמתח אתכם. לכו לראות. זו תערוכה מרשימה מאוד. <br />
את התערוכה אצרו דודי מבורך וסילביה רוזנברג ומרכזה הוא ארמונו המפואר של הורדוס שנמצא תחת קברו המפואר<br />
לא פחות. על הגילוי אחראי פרופ' אהוד נצר שהאיץ באוצרי התערוכה להציג את הממצאים. באחד הביקורים במקום,<br />
נפל פרופ' נצר באתר בו שהה למעלה מ30 שנה, והתערוכה באופן מצמרר הוקמה לזכרו. את סיפורו של נצר ואת דמותו אפשר לראות בתערוכה עצמה בסרטון מרגש שנערך במיוחד. <b><span style="color: #666666;">\\\\\\\\\\</span></b> אולי בגלל החיפזון (כפי שאומר דודי בסרט) משהו מרגיש קצת כבד, סגור ומעט מיושן. כאילו היו עסוקים בממצאים ולא נתנו את הדעת על החלל. מרחב פשטני, בחירת צבעים קצת מיושנת וכבדה, יצירת מבוך והכתבת המסלול מראש. כל אלה נותנים יותר מידע מאשר חוויה. ובכל זאת התוכן עשיר, הממצאים נהדרים וההדמיות מרגשות. נהניתי מכל רגע (אולי פרט לרגע שבו המדריכה של הקבוצה לידי הסבירה על הממצאים והפריע לי לדמיין זאת בעצמי).<br />
\\ אם אתם באים מומלץ לגייס סבלנות, הטקסטים מעשירים מאוד ומרפרוף תשיגו רק את היכולת להגיד שהייתם שם.<br />
<br />
<b>בית המקדש</b><br />
בין שאר הארמונות המפוארים שהורדוס בנה פה בארץ, נמנה גם את בית המקדש. נוהגים לייחס את בניית המקדש כמחווה ליהודים שישבו בארץ, ולומדים זאת מכתביו של יוסף בן מתתיהו. יוספוס פלביוס. חיפשתי ציטוט מעניין מספרו של יוסף בן מתתיהו תולדות מלחמות היהודים ברומאים (בתרגום מחודש בהוצאת כרמל) אבל לא מצאתי אחד שמניח את הדעת. שקעתי באוסף סיפורים מפעימים ומזעזעים על תקופת בית שני. וכעת. למרות הצהרותי, גם אני קצת עצובה. סיפורי המלחמות קשים ואכזרים. אבל משקפים את רוח הימים בצורה אמיתית וכנה. ובית המקדש כמו חלק מהשגרה, מסעיר ומחייה את העם ומהווה מרכז תרבותי עליו ולמענו נלחמים.<br />
<br />
גם הממצאים בתערוכה מראים את התחשבותו של הורדוס בעם היהודי. ככל הידוע לנו אין במקדש דמויות של בע"ח או בני אדם. וזאת על פי הכתוב בעשרת הדברות מתוך התורה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה (לא חשוב שאחר כך, מתוך התחשבות באימפריה הרומית, ונדון בזה אחר כך, הוקם פסל של נשר מוזהב- סמלה של רומא. האימפריה ששלטה באזור).<br />
באחד המקומות הופיע שלט שהיה תלוי על אחד החומות של בית המקדש. בשלט היה כתוב "לבית התקיעה" השלט נפל בזמן שריפת המקדש והוא מעיד על מיקום מיוחד לכהן שתפקידו היה להודיע בעזרת חצוצרה ככל הנראה, על כניסתה ויציאתה של שבת. ניסיתי לדמיין את הורדוס יושב עם האדריכל ועם נציג קהילת היהודים, ומסביר לו מה בדיוק הוא צריך לעשות... "כלומר, יש כהן מיוחד שתוקע בחצוצרה ומודיע לכולם ששבת הגיע? (מואזין עולה לי לראש.. פעמוני כנסיה.. קוראים לקהל להתפלל, ובכל זאת אף אחד לא קורא להם להפסיק ממלאכתם.. כמו אצלנו בשבת. זה יפה).<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
סיפור קטן זה הוא עדות קטנה למציאות. ולא רק לסיפורים הגדולים שמספרים לנו. הקלישאה שאנו שומעים על כך שהעיר חרבה בגלל שנאת חינם, מתבררת כמציאות. עוד סיפור ועוד מידע מספריו של יוסף בן מתתיהו מעלה שאלה גדולה של התנהלות. של יחסים פנימיים וההשפעה שלהם על זרים עימם אנו באים במגע. כוונתי לומר שאין טובים ורעים.<br />
התחשבותו של הורדוס בעם היהודי ניכרת ומעוררת התפעלות ועניין. אבל המציאות וודאי היתה מורכבת יותר. הורדוס נולד לאם נבטית, ואב אדומי ממשפחה מיוחסת. רוב האדומים המיוחסים התגיירו באותה תקופה, ולכן ייחוסו של הורדוס נע בין תרבויות שונות. מצד אחד העניק הורדוס כבוד והערכה לעם היהודי, ומצד שני השתייך לתרבות נבטית-אדומית. ומעל לכל, שליט רומי ומחוייב לתרבות הרומית ששלטה באותה התקופה. וחוץ מזה הוא היה רוצח. מערך יחסים וכוחות מורכב.<br />
את עיצובו של בית המקדש תכנן הורדוס על ידי מהנדסים ואדריכלים אך היה שותף מלא לעשיה. סגנונו של בית המקדש הוא כמקדש יווני, אך עם השפעות מקומיות. הורדוס בנה את בית המקדש על פי מידות מדוייקות הכתובות בתורה אך פיאר אותו והרחיב אותו מאוד.<br />
<br />
* *<br />
מחשבות רבות מתרוצצות בראשי אך אין לי אפשרות להרגיע אותן עם כוס קפה בגלל הצום. סיפורו של בית המקדש הוא סיפורה של תרבות שממשיכה לפעום, כי הרצון למשהו הוא במובן מסוים הדבר עצמו. בית המקדש מייצג דבר שלם. ירושלם. וחסרונו מורגש בכל פינה. היותו של העולם חסר ופניה של התרבות שממהרת ומתרוצצת ויודע כל איש בליבו כי משהו אכן חסר. את הפוסט הראשון רציתי לכתוב ברוב הוד והדר, אך הנה, בסופו של דבר, גם הוא אינו שלם.<br />
<br />
* *<br />
שנים אני חושבת. מה המשיכה העזה לבניין הזה (בית המקדש). האם אנחנו נמשכים למקדש כמהות או כבניין? הרי בסך הכל מדובר בבניין. ובכן, אם באמת מדובר בבניין, אז הייתי מבינה שיחות כמו, כמה הוא יפה וכמה הוא מרשים, אבל באמת לא ראיתי הרבה דתיים שהיופי הוא מה שמעסיק אותם. ואם כן, הוא יודו בזה בחצי פה, כי באמת מה שחשוב בבית המקדש הוא המקדש ,לא הבית. ולולא הורדוס מי יודע אם היינו זוכים בדימוי יפה כל כך של בית המקדש. נהוג לחשוב שהממד הרוחני ולא הגשמי הוא מה שחשוב בעולם אבל אני מסופקת אם כך אכן הדבר. ואם אכן זה ככה, מדוע אנחנו מצפים ל<b>בניינו</b>?<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgUJn5odc2b8HbP01akIC8S9wL7p_1RYjBA5yaVtxUwpCZYoLsbbhk2i7DEdLxiKBLFUMhC5PQAR7VyT9tK7qM7mCbS-Ha2F7UkAcbU8yAK9Gz2Ge9bE0QE1l4r1IUbXlX0GZlQ6_eSTpLU/s1600/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D+2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="328" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgUJn5odc2b8HbP01akIC8S9wL7p_1RYjBA5yaVtxUwpCZYoLsbbhk2i7DEdLxiKBLFUMhC5PQAR7VyT9tK7qM7mCbS-Ha2F7UkAcbU8yAK9Gz2Ge9bE0QE1l4r1IUbXlX0GZlQ6_eSTpLU/s640/%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F+%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D+2.jpg" width="640" /></a></div>
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgHF_BgWAlZsrh523AzZAzHJiFw0_ePOJm4yayjKB882MO44eLwqhp3pGjCOZiCmtwJE19isIbsDrKSfnfq4TLoJYyI_MCXOeAxGgdjkFWaaTdWFGoNav_lbeev03EZ4VW3GoboY2pZrIZf/s1600/IMG_1343.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"></a><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
אני מבקשת שלא לענות על כך בצורה מיידית, הרי תשובות פשוטות גם לי יש. אני מבקשת להתבונן במשחק המעניין הזה שבין החומר לרוח, ומה שמעצב בסופו של דבר את אופיו של המקדש ואת התייחסותנו אליו. אילולא נחרב, מי יודע איפה היינו היום... מקריבים קורבנות ונלחמים מלחמות. אולי, אולי.. היה צריך להיחרב. כדי שנדע להבחין בין חומר לרוח. כדי שנדע לתת קצת כבוד לרוח ולהבין שהיא מניעה את הכל.<br />
וברשותכם אקרא לזה מקום, כי מילה זו תתאים לנו גם לתיאור פיזי וגם לתיאור רעיוני של אותו מקדש. מה שמיוחד במילה מקום הוא שהוא מתאר את האין. כי מקום הוא חלל. הוא חוסר. אבל הוא גם משהו.<br />
<br />
* *<br />
<br />
בית המקדש שדמיינתי לעצמי היה מודרני. גם קורבנות לא היו בו, רק תפילה. מרוב מודרניות הוא יצא דומה מידי למוזיאון ישראל ואז הבנתי.<br />
הבנתי שיש משהו בסגנון העתיק הזה, הקלאסי. ביוונים האלה, בתרבות הזאת, שרומא ממשיכתה. שהערצה גורפת מידי של כל גורם או שנאה חזקה מידי הן מתכון להרס. הורדוס הוא לא הרוע במלוא התגלמותו וגם אנחנו לא כלילי השלמות. יש כאן אינטראקציה, שיח, שיתוף פעולה ומשא ומתן בין ערכים שונים, בין תרבויות שונות ומגעים שיכולים להוליד יופי חדש או חורבן גדול. ואגו וכעס, וטינה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם. מזל שאלוקים טרח לתת לנו מידות. רק מידות. אבל כמה כוח יש להן לעצב כאן מקום.... ובמקום אחר מידות הן יחסים.<br />
<br />
הורדוס השכיל לשלב צרכים דתיים וחברתיים עם סגנון מקומי ועכשווי (של זמנו) וגרם לכך שכמעט אלפיים שנה אחר כך עוד זוכרים את המבנה שהוא תכנן -וגם אותו- עד שאמרו חכמנו: "מי שלא ראה את בניין <b>הורדוס</b> לא ראה בניין נאה מימיו".<br />
<span style="font-size: x-small;">(בבא בתרא ד', א'. סוכה נ"א,ב')</span><br />
<br />
<br />
<br />
על קצה המזלג.<br />
<br />
<br />
בפוסט הבא נדבר על בתי כנסת מתקופת המקרא והתלמוד, נלמד קצת על הסגנון ששלט בעיצובם וננסה להבין מה לעזאזל עשה שם הליוס- אל השמש. ו.. המשך הסיור בירושלים בו מצפה לנו הפתעה :)<br />
<br />
בשורות טובות.<br />
חן-חנה.<br />
<br />
<br />
ביבלוגירפה: <br />
מתוך התערוכה במוזיאון ישראל.<br />
אתר המוזיאון: <a href="http://www.imjnet.org.il/page_3489">http://www.imjnet.org.il/page_3489</a><br />
תולדות מלחמת היהודים ברומאים / יוסף בן מתתיהו / הוצאת כרמל / ירושלים<br />
<br />
צילומים: חן הורק<br />
<br />
--------------------------------------------------------------------------------------------------------<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6876845846376236254.post-1423828385935431692013-07-07T02:52:00.001-07:002013-07-08T09:22:22.607-07:00פתיחה <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div>
<br /></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הבלוג יעסוק באמנות ועיצוב יהודי עכשווי.</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">על כל אחת מארבעת המילים האלה אפשר להתווכח. אבל אין לי בעיה עם ויכוחים. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפשר גם לשוחח. ובשביל זה הבלוג הזה כאן. לדון בנבכי ההגדרות האלה שכל כך חשובות לנו. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מה זה אמנות? קומקום זה אמנות? או מונה ליזה.. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">האם עיצוב הוא אמנות? ומהם היחסים ביניהם. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הדיון על יהדות חוצה גבולות ומגזרים, אך כאן בוודאי נדון בו בהקשר של יצירה יהודית, עד היכן מגיעים גבולותיה,</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מהי בכלל אמנות יהודית? האם יש דבר כזה..?</span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ועכשוויזם שבאופן מפתיע ניתן לתאר רק לאחר מעשה.. כי מהו העכשיו אם לא הרגע החולף.. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אל הבלוג מוזמנים כל חובבי האמנות, השיחה והתרבות על כל גווניה. מוזמנים גם תלמידי מכל הגילאים והצבעים. ובעיקר </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">עמיתי למקצוע, מעצבים, אמנים ומורים לאמנות שנושאים את הדגל ומעצבים את פני הדור הבא. כך לטעמי. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מילים גדולות.. אבל אל דאגה, באמנות כמו באמנות- נגיע גם לפרטים. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובינתיים בשורות טובות. </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חן-חנה </span></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<a name='more'></a><br /></div>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span></div>
</div>
hen horakhttp://www.blogger.com/profile/08107694022431615019noreply@blogger.com0