על הורדוס ועל מקדש מודרני. פוסט לתשעה באב (אבל לא רק)

אני לא אוהבת שאומרים לי מתי להתבאס. וכבר כמה שנים שהאבל מרגיש לי לא נוח. הוא אמור להיות. ובכל זאת..
אבלות על אדם מוקצבת בזמן. רק האבל על בית המקדש דינו להיפסק. אימתי? עד לבנייתו של בית המקדש הבא. מישהו אמר לנו לא להתחיל?

בית הבחירה
כשמדברים על בית המקדש זה מעורר אותי לחשוב עליו כמקום אמיתי.
למה רק דתיים מתגעגעים לבית המקדש? אני באמת לא יודעת. בית המקדש הוא מקום לאומי. בכל זאת נדמה
שסביב הר הבית מהלכים פריקים ימניים קיצוניים. ובכן, אני לא כזאת זה בטוח ובית המקדש מושך אותי עד מאוד.
אבל, יש לי כמה בעיות רציניות עם הנושא, וכבר כמה שנים שאני מוטרדת איך באמת נבנה אותו. אני לא צמחונית
(לצערי), וגם לא ממש אכפת לי אם הוא ירד מלמעלה או מלמטה. האמת היא פשוטה ואולי קצת שטחית, אבל נראה
לי שבמקום הכי חשוב לעמישראל, מכל השכבות והעדות, בית המקדש צריך להיות מעוצב בסגנון שמייצג את העם

* *

"מעוצב"? "סגנון"?  יש דברים יותר חשובים גברת חן, בבית המקדש מתפללים ועובדים את השם. ומה את מתעסקת
 בקטנות, בכלל, עיצוב זה לחלשים... כלומר, לעשירים. עוד אין לנו כסף לדירה ואת פה מדברת על עיצוב.

נעמוד על המילה "עיצוב". עיצוב בעברית זה לתת צורה. וצורה היא התגלמות הרעיון בעולם הממשי. פשוט.
כדי להביא רעיון לידי ביטוי צריך לתת לו צורה. כמו מילה. כמו תבנית. כמו בית.

סגנון. סגנון חברים, זה לא רק סטיילינג. סגנון הוא הדרך שבה אתה עושה את הדברים. כי הדרך משקפת את עולם
הערכים שלך. אם בחרת כך או אחרת על מנת לשקף בצורה המדוייקת את הייחודיות שלך.
אולי עכשיו תסכימו איתי שבית המקדש זה לא לדתיים בלבד, ועיצוב הוא באמת עניין חשוב. כי בית מקדש שנשאר
לעד (כמו שאומרים על בית המקדש שלנו) בכל זאת צריך לשדר משהו נצחי אבל מאוד מאוד אותנטי.
משימה חשובה.  נצא לדרך..

* *
עולים לירושלים.
מוזיאון ישראל (אני יודעת שציפיתם לכותל אבל התכניות שלי היו שונות ). פרפרזה למקדש?
היו בעבר וישנם עדיין זרמים באמנות שחיפשו לצאת החוצה ולהציג אמנות בעיר. בכפר. ברחוב. אבל אני אוהבת את המוזיאון ואין לי עניין לבטלו. יש משהו יפה ביכולת לדבר על. על העיר. על הרחוב. על הכפר ולתת מבט שונה. מתבונן מהצד.

אני נכנסת לתוך המוזיאון ומהלכת בחדריו. יש לי תחושה שנכנסתי בשעריו של מקדש. ואני עוברת מהחצר להיכל, ומהיכל להיכל.
אני אוהבת מוזיאונים.
אני אוהבת את הריח (עץ ובטון), את השקט, ואת הנוף. ומכולם את מוזיאון ישראל. כן. אייקוני, קלאסי, לא מתנשא ומאוד ממלכתי ובעיני הכי קוסמופוליטי שיש. פניי לתערוכה חדשה על הורדוס ובנייניו.

הורדוס.
את כל הדרך מהמרכז עשיתי לכבודו.
מלך בלתי מעורער. שליט מרתק ששלט באזורנו משנת 37-4 לפנה"ס. הורדוס בנה ועיצב מחדש את פני הארץ, והיה לאחד
הבנאים הגדולים של תקופתו.
לא אמתח אתכם. לכו לראות. זו תערוכה מרשימה מאוד.
את התערוכה אצרו דודי מבורך וסילביה רוזנברג ומרכזה הוא ארמונו המפואר של הורדוס שנמצא תחת קברו המפואר
לא פחות. על הגילוי אחראי פרופ' אהוד נצר שהאיץ באוצרי התערוכה להציג את הממצאים. באחד הביקורים במקום,
נפל פרופ' נצר באתר בו שהה למעלה מ30 שנה, והתערוכה באופן מצמרר הוקמה לזכרו. את סיפורו של נצר ואת דמותו אפשר לראות בתערוכה עצמה בסרטון מרגש שנערך במיוחד. \\\\\\\\\\ אולי בגלל החיפזון (כפי שאומר דודי בסרט) משהו מרגיש קצת כבד, סגור ומעט מיושן. כאילו היו עסוקים בממצאים ולא נתנו את הדעת על החלל. מרחב פשטני, בחירת צבעים קצת מיושנת וכבדה, יצירת מבוך והכתבת המסלול מראש. כל אלה נותנים יותר מידע מאשר חוויה. ובכל זאת התוכן עשיר, הממצאים נהדרים וההדמיות מרגשות. נהניתי מכל רגע (אולי פרט לרגע שבו המדריכה של הקבוצה לידי הסבירה על הממצאים והפריע לי לדמיין זאת בעצמי).
\\ אם אתם באים מומלץ לגייס סבלנות, הטקסטים מעשירים מאוד ומרפרוף תשיגו רק את היכולת להגיד שהייתם שם.

בית המקדש
בין שאר הארמונות המפוארים שהורדוס בנה פה בארץ, נמנה גם את בית המקדש. נוהגים לייחס את בניית המקדש כמחווה ליהודים שישבו בארץ, ולומדים זאת מכתביו של יוסף בן מתתיהו. יוספוס פלביוס. חיפשתי ציטוט מעניין מספרו של יוסף בן מתתיהו תולדות מלחמות היהודים ברומאים (בתרגום מחודש בהוצאת כרמל) אבל לא מצאתי אחד שמניח את הדעת. שקעתי באוסף סיפורים מפעימים ומזעזעים על תקופת בית שני. וכעת. למרות הצהרותי, גם אני קצת עצובה. סיפורי המלחמות קשים ואכזרים. אבל משקפים את רוח הימים בצורה אמיתית וכנה. ובית המקדש כמו חלק מהשגרה, מסעיר ומחייה את העם ומהווה מרכז תרבותי עליו ולמענו נלחמים.

גם הממצאים בתערוכה מראים את התחשבותו של הורדוס בעם היהודי. ככל הידוע לנו אין במקדש דמויות של בע"ח או בני אדם. וזאת על פי הכתוב בעשרת הדברות מתוך התורה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה (לא חשוב שאחר כך, מתוך התחשבות באימפריה הרומית, ונדון בזה אחר כך, הוקם פסל של נשר מוזהב- סמלה של רומא. האימפריה ששלטה באזור).
באחד המקומות הופיע שלט שהיה תלוי על אחד החומות של בית המקדש. בשלט היה כתוב "לבית התקיעה" השלט נפל בזמן שריפת המקדש והוא מעיד על מיקום מיוחד לכהן שתפקידו היה להודיע בעזרת חצוצרה ככל הנראה, על כניסתה ויציאתה של שבת. ניסיתי לדמיין את הורדוס יושב עם האדריכל ועם נציג קהילת היהודים, ומסביר לו מה בדיוק הוא צריך לעשות... "כלומר, יש כהן מיוחד שתוקע בחצוצרה ומודיע לכולם ששבת הגיע? (מואזין עולה לי לראש.. פעמוני כנסיה.. קוראים לקהל להתפלל, ובכל זאת אף אחד לא קורא להם להפסיק ממלאכתם.. כמו אצלנו בשבת. זה יפה).

סיפור קטן זה הוא עדות קטנה למציאות. ולא רק לסיפורים הגדולים שמספרים לנו. הקלישאה שאנו שומעים על כך שהעיר חרבה בגלל שנאת חינם, מתבררת כמציאות. עוד סיפור ועוד מידע מספריו של יוסף בן מתתיהו מעלה שאלה גדולה של התנהלות. של יחסים פנימיים וההשפעה שלהם על זרים עימם אנו באים במגע. כוונתי לומר שאין טובים ורעים.
התחשבותו של הורדוס בעם היהודי ניכרת ומעוררת התפעלות ועניין. אבל המציאות וודאי היתה מורכבת יותר. הורדוס נולד לאם נבטית, ואב אדומי ממשפחה מיוחסת. רוב האדומים המיוחסים התגיירו באותה תקופה, ולכן ייחוסו של הורדוס נע בין תרבויות שונות. מצד אחד העניק הורדוס כבוד והערכה לעם היהודי, ומצד שני השתייך לתרבות נבטית-אדומית. ומעל לכל, שליט רומי ומחוייב לתרבות הרומית ששלטה באותה התקופה. וחוץ מזה הוא היה רוצח. מערך יחסים וכוחות מורכב.
את עיצובו של בית המקדש תכנן הורדוס על ידי מהנדסים ואדריכלים אך היה שותף מלא לעשיה. סגנונו של בית המקדש הוא כמקדש יווני, אך עם השפעות מקומיות. הורדוס בנה את בית המקדש על פי מידות מדוייקות הכתובות בתורה אך פיאר אותו והרחיב אותו מאוד.

* *
מחשבות רבות מתרוצצות בראשי אך אין לי אפשרות להרגיע אותן עם כוס קפה בגלל הצום. סיפורו של בית המקדש הוא סיפורה של תרבות שממשיכה לפעום, כי הרצון למשהו הוא במובן מסוים הדבר עצמו. בית המקדש מייצג דבר שלם. ירושלם. וחסרונו מורגש בכל פינה. היותו של העולם חסר ופניה של התרבות שממהרת ומתרוצצת ויודע כל איש בליבו כי משהו אכן חסר. את הפוסט הראשון רציתי לכתוב ברוב הוד והדר, אך הנה, בסופו של דבר, גם הוא אינו שלם.

* *
שנים אני חושבת. מה המשיכה העזה לבניין הזה (בית המקדש). האם אנחנו נמשכים למקדש כמהות או כבניין? הרי בסך הכל מדובר בבניין. ובכן, אם באמת מדובר בבניין, אז הייתי מבינה שיחות כמו, כמה הוא יפה וכמה הוא מרשים, אבל באמת לא ראיתי הרבה דתיים שהיופי הוא מה שמעסיק אותם. ואם כן, הוא יודו בזה בחצי פה, כי באמת מה שחשוב בבית המקדש הוא המקדש ,לא הבית. ולולא הורדוס מי יודע אם היינו זוכים בדימוי יפה כל כך של בית המקדש. נהוג לחשוב שהממד הרוחני ולא הגשמי הוא מה שחשוב בעולם אבל אני מסופקת אם כך אכן הדבר. ואם אכן זה ככה, מדוע אנחנו מצפים לבניינו?

אני מבקשת שלא לענות על כך בצורה מיידית, הרי תשובות פשוטות גם לי יש. אני מבקשת להתבונן במשחק המעניין הזה שבין החומר לרוח, ומה שמעצב בסופו של דבר את אופיו של המקדש ואת התייחסותנו אליו.  אילולא נחרב, מי יודע איפה היינו היום... מקריבים קורבנות ונלחמים מלחמות. אולי, אולי.. היה צריך להיחרב. כדי שנדע להבחין בין חומר לרוח. כדי שנדע לתת קצת כבוד לרוח ולהבין שהיא מניעה את הכל.
וברשותכם אקרא לזה מקום, כי מילה זו תתאים לנו גם לתיאור פיזי וגם לתיאור רעיוני של אותו מקדש. מה שמיוחד במילה מקום הוא שהוא מתאר את האין. כי מקום הוא חלל. הוא חוסר. אבל הוא גם משהו.

* *

בית המקדש שדמיינתי לעצמי היה מודרני. גם קורבנות לא היו בו, רק תפילה. מרוב מודרניות הוא יצא דומה מידי למוזיאון ישראל ואז הבנתי.
הבנתי שיש משהו בסגנון העתיק הזה, הקלאסי. ביוונים האלה, בתרבות הזאת, שרומא ממשיכתה. שהערצה גורפת מידי של כל גורם או שנאה חזקה מידי הן מתכון להרס. הורדוס הוא לא הרוע במלוא התגלמותו וגם אנחנו לא כלילי השלמות. יש כאן אינטראקציה, שיח, שיתוף פעולה ומשא ומתן בין ערכים שונים, בין תרבויות שונות ומגעים שיכולים להוליד יופי חדש או חורבן גדול. ואגו וכעס, וטינה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם. מזל שאלוקים טרח לתת לנו מידות. רק מידות. אבל כמה כוח יש להן לעצב כאן מקום.... ובמקום אחר מידות הן יחסים.

הורדוס השכיל לשלב צרכים דתיים וחברתיים עם סגנון מקומי ועכשווי (של זמנו) וגרם לכך שכמעט אלפיים שנה אחר כך עוד זוכרים את המבנה שהוא תכנן -וגם אותו- עד שאמרו חכמנו: "מי שלא ראה את בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו".
(בבא בתרא ד', א'. סוכה נ"א,ב')



על קצה המזלג.


בפוסט הבא נדבר על בתי כנסת מתקופת המקרא והתלמוד, נלמד קצת על הסגנון ששלט בעיצובם וננסה להבין מה לעזאזל עשה שם הליוס- אל השמש. ו.. המשך הסיור בירושלים בו מצפה לנו הפתעה :)

בשורות טובות.
חן-חנה.


ביבלוגירפה:
מתוך התערוכה במוזיאון ישראל.
אתר המוזיאון: http://www.imjnet.org.il/page_3489
תולדות מלחמת היהודים ברומאים / יוסף בן מתתיהו / הוצאת כרמל / ירושלים

צילומים: חן הורק

--------------------------------------------------------------------------------------------------------