"יש דברים שלא עובדים ביחד.
אי אפשר ללבוש חולצת משבצות עם פסים... יהדות ואמנות, אי אפשר לשים באותו חדר. טקסטים, לא משכנעים אותי יותר. תנו לי צבע, תנו לי גוף, תנו לי את חווית ההתבוננות, את המתח של כיצד לבצע את זה. את השאלות שעולות (כמו ח.ה.) כיצד גורמים לבני אדם להרגיש.. מהי האיכות המדוייקת של הטיול הנעים של שבת בערב. איכות ששישה ימים אני רודף לצייר...
אמנים לא מתעסקים כל כך בהשלכות המוסריות והחברתיות של העבודות שלהם. הם מונעים מסקרנות, הם ילדים שמפרקים צעצועים לחדוות הפירוק, או כדי להרכיב את זה אחרת כך שזה יהיה מעניין יותר, ולא בהכרח טוב יותר... להלכה אין מה לומר בסיפור הזה, כי היא לא מבינה את המוטיבציות של הפועלים בו...
לא פעם שמעתי מהרבנים שלי רמיזות שונות על הסיבות בגללם בחורי ישיבות חוזרים בשאלה, רמיזות המטילות ספק בטהרה התאורטית של הספקות הרוחניים שלהם. לשם שינוי אני לא מתכוון לדחות את הטענות האלה, על אף המניפולטיביות שלהן. דיני הצניעות על הסתעפויותיהן, לא מביאות בחשבון את החוויה המינית האנושית. הן לא מכילות את הקושי לייצר אינטראקציה נינוחה כשהמתח המיני משתולל... השולחן ערוך לא מביא בחשבון חיפוש אחר דימוי גוף חיובי. מבחינתו שתלך בכתפיים מכווצות, שתפחד ממגע, שלא תביט בגוף שלך, רק שלא תאונן.
...לא חייבים כמובן שהכל יהיה גלוי. כמו יהודים טובים לאורך כל הדורות, גם אני יכול לעשות את העברות שלי בלי שהשכנים ישימו לב. אבל אני אדור בכפיפה אחת עם הכחשה ורגשות אשמה, והדימוי החברתי שלי הוא בעיקר מחסום בפני עבודת ה'. איך היו אומרים בקוצק, עברות עושים מעל השולחן, מצוות מתחת לכיסא. אני רוצה להאמין שהדרך שבה אני חי מבקשת להנכיח תפיסת עולם שיש בה עומק של החיים... כדי לחבר בין אמנות ליהדות צריך שיהיו דתיים שיתעסקו בטוטאליות באמנות"...
את המשך הדברים אפשר לקרוא בבלוג של נתנאל "רשמים עדינים" http://netanelbollag.wordpress.com/
למה אני אוהבת את בולג?
כי הוא לא מפחד להיות בשני מקומות במקביל. יהודי טוב. ואמן טוב. וכאלה חסרים הרבה.
אני פוגשת לעיתים אמנים שלא מוותרים על המוסר המקצועי שלהם, ובתמורה מוותרים קצת על הזהות היהודית (שעדיין מעוררת חלחלה בקרב אמנים רבים). ומן הצד השני, לא מעט אמנים שנאלצים לעשות ויתורים מקצועיים לטובת האמונה הדתית, שאמנם נחשבת "תורת חיים" אבל רק אם אתה לא אמן. ובטח לא אמן פלסטי, שם מסתבר, אתה צריך לבחור בין "תורה" ל"חיים", וזו כמובן לא בחירה פשוטה.
בולג מצליח לשלב בעבודתו (ויהיו כאלה שיסתרו אותי) נאמנות למסורת, אהבה לתורה ושמירה על הערכים שלה, יחד עם מחוייבות פנימית לעשייה האמנותית תוך הבנה של השיח המקומי והעכשווי. (גם כאן יהיו כאלה שיסתרו אותי, אבל זה בסדר).
בימים אלה נרקמת לה קומה חדשה של אמנות ישראלית, שאינה מרגישה נפרדת מהעבר היהודי שלה, ורואה אותה כחלק ממרקם החיים. גם הגלותיות שבה נפרדת אט אט ומתגלה שכבה חדשה של אמנות ישראלית מפתיעה ומרגשת.
בולג עוד יגיע רחוק ותזכרו שאני כבר אמרתי את זה.
#1 גמרא
 |
| גמרא מפורקת, נתנאל בולג, 2013 |
#2 גמרא
 |
| מימין לשמאל: פרט גמרא מפורקת, פרט דפי גמרא מודבקים על דיקט. נתנאל בולג, 2013 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה